המונח "בניה ירוקה" מבטא מכלול דרכי פעולה המוליכות לחסכון באנרגיה, במים ובמשאבים. החסכון מושג כבר בשלב הבניה אך בעיקר אחריה, משך כל חיי המבנה.
בעולם המערבי חותרים כיום להקמת בנייני "אפס אנרגיה", בניינים שצריכת האנרגיה בהם מסופקת במלואה ע"י אנרגיה חילופית המיוצרת באופן אוטונומי בבניין עצמו.
בישראל מתחילים כיום ביישום טכניקות ואמצעים המאפשרים הפחתת צריכת האנרגיה והמים בבית, בלא שתפגע נוחות החיים בו.
תקני בניה ירוקה
התקן הישראלי לבניה ירוקה או בשמו המדויק – ת"י 5281 בניינים שפגיעתם בסביבה פחותה ("בניינים ירוקים"), מגדיר את המאפיינים על פיהם ניתן לסווג בניינים כ"ירוקים". התקן חל על סוגי מבנים מגוונים: בנייני מגורים, משרדים, מרפאות, בתי חולים, מלונות, מבני חינוך, מבנים להתקהלות ציבורית וכו'. בעתיד מתוכננת הרחבה נוספת של התקן שיוחל גם על מבני תעשייה ועל שכונות מגורים.
התקן מזכיר ועושה שימוש בתקנים ישראלים נוספים המגדירים מרכיבי בניה ירוקה כגון בידוד תרמי, בידוד אקוסטי, צריכת אנרגיה ועוד.
התקן מגדיר את תנאי הסף המינימליים לקבלת תו "בניין ירוק" (כוכב אחד) וכן את הניקוד המאפשר קבלת תו "בניין ירוק" ברמות גבוהות יותר משני כוכבים ועד חמישה כוכבים לבניין מצטיין.
המהדרים יכולים לעמוד בדרישות ה- LEAD: התקן האמריקאי לבניה ירוקה המסווג את הבניינים הזכאים לתו תקן לארבע רמות:
מוסמך, כסף, זהב ופלטינה (Certified, Silver, Gold, ו- Platinum)