את החומרים האנאורגאניים הנמצאים בזרם הפסולת היבש המופרד מהחומר האורגני ניתן למחזר. חלק ממדינות העולם הבינו את הצורך בריסון הצריכה הבלתי מרוסנת, הניפו את דגל הקיימות והחליטו לאמץ גישות תכנוניות כוללות כגון:
א. "Cradle to cradle" (מעריסה לעריסה) – תכנון מראש של המוצרים המיוצרים בהם באופן שיתאים למיחזור. מחזור החיים של מוצרים אלה יכלול מראש מיחזורם המלא בתום השימוש בהם. מדינה כזו היא הולנד למשל, המחייבת חברה כמו פיליפס לתכנן מתקני מיחזור למנורות פלורוסצנט ומטילה עליה את האחריות למיחזורן. הולנד אינה המדינה היחידה. המודעות לנושא זה הולכת ומתרחבת.
ב. "אפס פסולת" – מיחזור מלא של כל הפסולת המיוצרת במדינה. גם בתחום זה מקדימה הולנד את העולם אף כי גם בתחום זה היא אינה המדינה הפעילה היחידה ונושא זה מתחיל לחלחל למודעות במדינות נוספות.
ג. מיחזור – ניתן להשתמש שימוש חוזר ברוב רובם של המוצרים המוצאים דרכם לפחי הזבל. פלסטיק יכול להתמיין לסוגיו השונים ולשמש חומר גלם למוצרי פלסטיק אחרים או לחומרי גלם לתעשייה הצורכת נפט – חומר הגלם ממנו מיוצר הפלסטיק. זכוכית יכולה לשמש כחומר גלם לייצור זכוכית וגם (לאחר גריסה) כתוסף מונע שחיקה לאספלט. פסולת בנייה יכולה לעבור גריסה ועיבוד ולשמש כחומר מילוי שיחליף חומר מילוי שנכרה במחצבות.