מיחזור, צרכנות ושכונות ירוקות

נשאלתי על ידי חבר עצמון, "למה בכלל אנחנו מפרידים פסולת? הרי אין מי שיקלוט את הפסולת המופרדת ואין בישראל תשתית למיחזור, בסוף ממילא הרי מערבבים הכל ומטמינים במטמנה…" דברים אלה ממחישים חוסר ידע בנושא המיחזור, לפחות של חלק מהציבור. כיוון שכך יופנה הפעם זרקור הקיימות של המדור לנושא המיחזור. בפסקאות הבאות ננסה להעלות למודעות הציבור כמה עובדות שבלהט העשייה היומיומית נדחקות לקרן זווית ונשכחות.

למה למחזר?

זמן התכלות חומרים

פסולת אורגנית: 4 – 8 שבועות
נייר: שבועות
קרטון: חודשים
כותנה: 4-5 שנים
עץ: 10 – 50 שנה
עור: 50 שנה
פחית שימורים (ברזל): 100 שנה
פחית שתיה (אלומיניום): 100-500 שנה
פלסטיק וניילון: מאות שנים
זכוכית: 1,000,000 (מיליון) שנה
קלקר: נשאר לנצח, לא מתכלה!

לשאלה זו מספר תשובות שכולן נכונות: הותרת משאבים לדורות הבאים, חסכון באנרגיה לייצור  מוצרים חדשים, חסכון חומרי גלם וכסף שהושקע בכל מוצר שאנו משליכים לפח. תשובה נוספת אליה רובנו אינו מודע, היא משך התכלות החומרים מהם עשויים המוצרים שאנו צורכים.

חלק מהחומרים מתפרק באופן טבעי על ידי אורגניזמים שונים, המנצלים את חומרי הגלם הארוזים במוצר שנזרק לפח ומכלים אותו תוך זמן קצר יחסית (יחסית למשך חיי אדם..) ובכך מסייעים לשמירת הניקיון. רוב המוצרים אינם מתכלים כל כך מהר או שאינם מתכלים כלל. רשימה חלקית של חומרים מהם עשויים מוצרים נפוצים המשמשים אותנו וזמן התכלותם מוצגת במסגרת משמאל. זמני ההתכלות (לקוחים ממקורות שונים) מצביעים על תשובה נוספת ולא פחות נכונה לשאלה "למה למחזר"… אם לא נמחזר נוצף בפסולת שתגזול עוד ועוד שטחים פתוחים שידרשו לאחסון רב שנים של עוד ועוד מוצרים שאיש אינו עושה בהם שימוש והם נערמים וסותמים עוד ועוד מטמנות.

מי מרוויח ומי מפסיד?

חיינו מוצפים בבליל פרסומות עצום. המדיה התקשורתית כולה מתפרנסת מהמאמץ הבלתי נלאה המנסה להניע אותנו לקנות, לצרוך, ושוב לרכוש מוצרים חדשים יותר, אופנתיים יותר, מתוחכמים יותר, או זולים יותר (יש מבצע…). מאמצי שיווק אדירים מושקעים כדי לשכנע אותנו שהמוצרים בפרסומת חיוניים לנו וכדאי לנו לשלם את כספנו תמורתם. כל מוצר שאנחנו קונים ארוז באריזה גדולה ומושכת הנזרקת לפח, לעיתים עם המוצר הקודם שסר חינו…

שלושת ה- R-ים

השינוי שיכולים לחולל המיכלים הכתומים אינו רק בנושא ההפרדה. זו הזדמנות לבחון את הרגלי הצריכה שלנו ועד כמה אנו באמת זקוקים לכל מה שאנו קונים. הזדמנות לשוחח ולהפנים את שלושת ה-R-ים הידועים: Reduce, Reuse, Recycle שפירושם:

Reduce – הפחתה:  פחות קניות, שימוש בפחות מוצרים, פחות פסולת לפחים…

Reuse – שימוש חוזר: מיצוי הקיים, שימוש (ככל הניתן…) במוצרים המצויים כבר בידינו, במקום לקנות חדשים.

Recycle – מיחזור: אם כבר איננו משתמשים במוצרים, ננסה לאלתר שימוש אחר בהם או נאפשר זאת למישהו אחר. אין כזה? נעביר אותם למיחזור ולהפקת חומרי הגלם שבהם, לצורך ייצור מוצרים אחרים.

מחמת קוצר היריעה, קוצרה מאוד התייחסות המדור לנושא המיכלים הכתומים. את המאמר המקורי הכולל מידע נוסף, ניתן לקרוא כאן.

תקן שכונות ירוקות

בגיליון הקודם הוצגה במדור זה טיוטת מסמך עקרונות חדש שמטרתו התוויית אמות מידה לתכנון והקמת שכונות מקיימות, הראויות לתואר "שכונה ירוקה". בהמשך אמור מסמך זה להפוך לתקן שפרקיו הם: "מהי שכונה מקיימת", משאבים ותשתיות, משילות, כלכלה ומסחר, המרחב הציבורי, תנועה ותחבורה. הבטחתי שבגיליון זה אתחיל לסקור את פרקי התקן. נתחיל…

מהי שכונה מקיימת?

פרק זה עוסק בהגדרת מאפיינים פיזיים וקהילתיים המגדירים שכונה ושכונה מקיימת. מפאת קוצר היריעה אמנע מציטוטם של מאפייני השכונה. אסתפק באמירה שלמרות שהמסמך נכתב עבור שכונות עירוניות, הגדרתו מתאימה בהחלט לישוב במגזר הכפרי או לחלק ממנו. את ההגדרה לשכונה מקיימת אני מעתיק בשלמותה:

"שכונה מקיימת היא מקום שמאפשר לתושביו לנהל חיים טובים ובריאים. השכונה המקיימת מושתתת על עיקרון הקיימות המשלב ומאזן בין ערכים סביבתיים, חברתיים וכלכליים. בנושאי סביבה היא מדגישה היבטים כגון שמירה על הטבע, חיסכון במשאבים, מניעת מפגעים וזיהומים ותכנון איכותי המבקש לשפר את רווחת התושבים. בנושאים חברתיים-קהילתיים היא מדגישה את הצורך במתן תחושת שייכות, עידוד אזרחות פעילה, שיתוף ציבור בתכנון ובניהול וקיומו של מגוון אנושי. בנושאים כלכליים-מסחריים היא מדגישה עקרונות כגון עירוב שימושי קרקע, יצירת מגוון תעסוקתי בשכונה, פיתוח הכלכלה המקומית ועידוד עסקים מקומיים."

אין לי ספק שאף כי ניתן לשפר ולתמצת את ההגדרה, רוחה תואמת את רוח רוב יישובי משגב. את הצגת יתר פרקי התקן המוצע נמשיך במאמרים עתידיים.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.