קטגוריה: מאמרים בנושא קיימות

בשנים שחלפו מאז הקמתה, התפתחה מוא"ז משגב, הישובים גדלו ומשפחות רבות נקלטו והצטרפו לקהילה. חלק ניכר מהמשפחות החיות במשגב אינן מודעות לקיומה של עמותת "הסביבה", לפעילותה ולהשפעתה במשגב.

כדי לגשר ולסגור פערי ידע, ינסה מאמר זה להציג חלק מפעילות העמותה בעבר ובהווה, ויזמין את כל מי שאינם חברי עמותה להצטרף ולתמוך בעשייה הסביבתית למען תושבי משגב והאזור. גילוי נאות: אינני אובייקטיבי… הייתי חלק מקבוצת התושבים שהקימה את העמותה ואני חבר בה עד היום.

אשמח אם תצטרפו ותציעו גם לחברים ושכנים להצטרף.

איך זה התחיל?

בסוף שנות השמונים, במקביל להקמת מוא"ז משגב, החליטה חברת "נשר" להקים מפעל מלט חדש, באזור צומת יבור. בעלי "נשר" באותה עת, היו שתי החברות הגדולות במשק באותם ימים: "כור" ו"כלל". שתי חברות אלה, שלטו ברוב החברות העסקיות בישראל דאז, והתחרו ביניהן בכל תחום עסקי, למעט האחד בו היו שותפות: חברת "נשר",  שהפעילה מחצבה ומפעל מלט בנשר…

אחרי סגירת המחצבה הצמודה למפעל, החלה חברת "נשר" לחצוב את חומר הגלם הנחוץ לה, במחצבת "טמרה". משאיות ענק נסעו מטמרה לנשר והעבירו חומר מהמחצבה למפעל. כיוון שמפעל המלט בנשר התיישן, החליטו בעליו – כור וכלל, להקים מפעל מלט חדש בצומת "יבור", בקרבת מחצבת "טמרה". החברה קידמה את תכנון המפעל החדש ואת אישור השטח להקמתו, והודיעה על לוח זמנים להקמתו. הודעה זו עוררה התנגדות רבתי ביישובי המועצה הצעירים, שזה עתה הוקמו, וחששו מאוד מאבק ועשן כבשני המלט.

תושבים מודאגים  שהתארגנו לפעולה, פנו למועצה, וביקשו שתפעל למניעת הקמת המפעל בגבול משגב., המועצה, שהייתה גם היא צעירה מאוד באותם ימים, הסבירה שכיון שהיא חלק מרשויות המדינה, היא אינה יכולה לצאת נגדה. בהמשך תרצה המועצה את עמדתה בטענות כגון "העניין כבר סגור ואי אפשר לשנותו", "מול כור וכלל אין למועצה ולתושבים סיכוי" וכו"…

חרף התייחסות המועצה, התגייסו תושבי משגב לפעולות מחאה, והמאבק הציבורי התעצם. כאשר נדרש תקציב למימון מאבק משפטי, הוקמה "עמותת הסביבה" שפתחה חשבון בנק והפכה לגורם שניהל את המאבק בכל החזיתות. רוב תושבי משגב ורבים מתושבי כאבול, שעב, טמרה וכרמיאל הצטרפו לעמותה, מימנו את הוצאות המאבק והשתתפו בהפגנות מחאה. אחרי כחמש שנות מאבק נחוש, הודיע משרד איכות הסביבה כי מפעל נשר לא יועבר לגליל…

פעילות העמותה בהמשך

אחרי סיומו המוצלח של המאבק ב"נשר", שקל ועד העמותה את סגירתה. אך המציאות, שזימנה עוד ועוד בעיות סביבתיות במשגב, הובילה את העמותה להמשך פעילות.

כגוף בלתי תלוי ברשויות, אך בהחלט מוכר ומוערך על ידן, לא יכלה העמותה להתעלם מפניות חבריה או מפניות תושבי הישובים, ונרתמה לטיפול במפגעים שהובאו בפניה. התנהלות זו הובילה לפעילות, הנמשכת ברצף עד היום.

תקצר היריעה מלפרט את כל פעולות העמותה מאז ועד עתה. אחרי המאבק בנשר, התגייסה העמותה לבלימת גל ניסיונות של יזמים, אשר חמדו אתרים שונים  ברכס הררית יודפת. רוב מהלכים אלה, לרבות חוות טורבינות רוח של חברת חשמל, בית החלמה, כפר נופש ועסקים נוספים ברכס הררית יודפת, נעצרו. אלא, שהמאבקים הפרטניים מול כל אחד מיזמים אלה בנפרד, הובילו את העמותה ליזום ולהוביל (עם המועצה ועם רשות שמורות הטבע) הכנת תכנית פורמלית, לשימור רכס הררית יודפת, כשטח שאין לעשות בו כל שימוש. "כיפת ברזל" תכנונית זו, שומרת על שטחי הרכס כשטח ציבורי, עד היום!! מאבק ציבורי נוסף שהובילה העמותה, צמצם את היקף השטחים שנדרשה מוא"ז משגב להעביר לבנייה בכרמיאל.

גם הקמת אזור תעשייה בר-לב לוותה במאבק. כשהסתבר לעמותה שאזור תעשייה חדש עומד לקום ללא פרסום נאות לציבור, (גם מועד הנחת אבן הפינה פורסם רק ברגע האחרון) התנגדה למחטף זה. לטקס הנחת אבן הפינה הגיעו, כאורחים לא קרואים, כמה עשרות חברי עמותה, שדרשו (בצעקות ועם שלטים…) שקיפות! בהתערבותו של ראש הממשלה רבין, שנכח בטקס, הסירה העמותה את התנגדותה. המדינה התחייבה לאפשר השתתפות העמותה בכתיבת תקנון אזור תעשייה זה, ובכך להשפיע על תוכנו. הפרק הסביבתי בתקנון, נכתב על ידי העמותה והגדיר (בסיוע משרד איכות הסביבה) סוגי מפעלים מזהמים, שלא יוכלו לקום באזור תעשייה "בר-לב". כמו כן, קיבע התקנון את חברות נציג העמותה ונציג הישובים הסמוכים, במנהלת אזור התעשייה. בהמשך הוחלו עקרונות תקנון תקדימי זה גם על אזור תעשייה "תרדיון". אף שעברו מאז למעלה מעשרים שנה, מעורבות נציגי העמותה והישובים במנהלות "תרדיון" ו"בר-לב", נמשכת. גם היום. נציגי הציבור שותפים בתהליכי קבלת ההחלטות, לקראת קליטת מפעלים חדשים לאזורי התעשייה, ומונעים השפעה שלילית שלהם על הישובים השכנים ועל עובדי אזורי התעשייה עצמם. בהמשך, אימצו משרדי הממשלה הרלוונטיים את הפרק הסביבתי שכתבה העמותה, וחייבו את כל אזורי התעשייה החדשים שהוקמו, לשלבו בתקנוניהם.

המאבק שהובילה העמותה בהקמת מט"ש כרמיאל משגב במיקום שנקבע לו, הגיע לבית משפט, אך הסתיים בהצלחה חלקית בלבד. העמותה, שביקשה למנוע הקמת מט"ש מעל שבר גיאולוגי,  הפסידה בנושא המיקום. מאידך, בית משפט קיבל את עמדתה בעניין סיכון מי התהום במקרה של דליפת שפכים דרך השבר הגיאולוגי. חברת מקורות, עירית כרמיאל ומוא"ז משגב חויבו לשנות את תכנון המט"ש ולהתאימו לעמידה ברעידות אדמה, כדי למנוע התבקעותו מעל השבר הגיאולוגי.

עוד קודם להקמת אזור תעשייה "בר-לב", הוקם בשטח מפעל "ציקלון" מסלול נחיתה והמראה למטוסים קלים ששימש את המפעל. על בסיס מסלול זה תכננו יזמים שונים פרויקטים עסקיים, לרבות: קו "מוניות מעופפות" מחיפה ותל-אביב, בית ספר לטיסה, ואף התאמת המסלול למטוסים גדולים יותר… יוזמות אלה, גם אם היה להם צידוק כלכלי, היו כרוכות במטרדי רעש ואיומי בטיחות. העמותה התנגדה להם בוועדות התכנון השונות, והצליחה למנוע יישומן.

שמורת נחל שגור, קניון יחיד בארץ מערבית לקו פרשת המים, הפכה משמורת טבע מטוילת, לנחל ביוב המנקז את שפכי ביוב מג'דל כרום, דיר אל אסד ושאר יישובי בקעת בית כרם. מאמצי העמותה לפתרון בעיה זו, החלו לפני למעלה מעשור. פניות למשרדי ממשלה הובילו לפתרונות שונים, שנכשלו כולם. בשנים האחרונות תוכנן צינור שיוביל את הביוב בגרביטציה, ישירות למט"ש משגב כרמיאל. ביצוע הפרויקט החל לפני כשנתיים, והוא בשלביו האחרונים. השמורה עדיין מזוהמת, אבל חלק מהפרויקט הושלם, ועם קצת דמיון אפשר כבר לראות אור בקצה הצינור… עם התקדמות העבודה צצים עיכובים, ופעילי העמותה, יחד עם עמותות סביבתיות נוספות, עובדים כקואליציה להסרת החסמים.

מאבק משמעותי אחר שנמשך כעשרים שנה, הסתיים לאחרונה, עם סגירתה של מחצבת שגב. המחצבה, שפעילותה החלה בתקופת המנדט, התנהלה שנים רבות ללא פיקוח. עם הקמתם של הישובים הסמוכים לה, גילו התושבים מטרדים בלתי צפויים – אבק רב וסדקים שהופיעו בקירות.

תלונות חוזרות ונשנות למועצה ולאיגוד ערים, שלא הביאו לשיפור המצב, הובילו את העמותה לבצע מדידות אבק על גג המועצה. בדיקות אלה הוכיחו כמותית, מה שתושבי הישובים השכנים למחצבה ידעו זה מכבר: המחצבה מפירה את תקני אוויר נקי, ובגדול.

מדידות אלה הניעו את המועצה לפעולה. הוגדרו תנאים מחמירים לקבלת רישיון עסק, שבמשך תקופה ממסוימת ואפילו נאכפו. אלא שהמצב חזר לקדמותו. לעמותה, שביקשה לפעול לסגירת המחצבה, נאמר כי היא תיסגר תוך 4-5 שנים, כשיפוג תוקפה של תכנית המתאר הארצית למחצבות. זה לא קרה… כאשר פורסמה תכנית המתאר החדשה, הסתבר כי בעלי המחצבה השכילו להכניסה גם לתכנית החדשה… לא אלאה את הקוראים בכל סאגת הנפתולים שבסופו של דבר, הובילו לסגירתה הסופית של המחצבה. עם זאת, ראוי לציין את תרומת המועצה לכך. באופן יוצא דופן, פעלו המועצה (הוועדה המקומית) והעמותה מאותו צד מתרס… המאמץ המשותף של המועצה והציבור, נשא פרי. המחצבה ומפעל הבטון שפעל בתחומה עשרות שנים, נסגרו סופית. מאבק העמותה שנמשך למעלה מעשרים שנה, צלח!

מניעת השלכה ושריפת פסולת בשטחים הפתוחים:  מתנדבי העמותה פועלים כיום בפורום משותף עם פעילי סביבה מהמגזר הערבי, להטמעת ערכי סביבה וקיימות בקרב ילדים, נוער ומבוגרים במגזר הערבי, ולמניעת פתיחת "מזבלות" פירטיות.. לצורך כך, מפעילה העמותה ציוד צילום ורחפן, המוטס על ידי קבוצת פעילים שהוכשרה לכך. המטרה: צילום מספרי רכבים של עבריינים משליכי פסולת בשטח או באתרי פסולת פירטיים, כדי לסייע לרשויות בהעמדתם לדין.

מה הלאה? הרחבת עמותת הסביבה

מתנדבי העמותה עושים מלאכתם בהתנדבות ובצניעות. העמותה משקיעה את מאמציה ואת מעט אמצעיה, בעשייה. עד עתה לא פרסמה העמותה את פעילותה ברבים, והציבור, ברובו, אכן, אינו מכיר ואינו תומך.

בעיות סביבה חדשות צצות במשגב כל העת: לישמניה (מחלה קשה הקשורה לנוכחות שפני סלע), חזירים, קרינה מאנטנות סלולריות, חוות טורבינות רוח, ריבוי חולי סרטן ומחלות אחרות, היערכות הישובים להתחממות הגלובלית, הם רק חלק מהנושאים בהם מתכוונת העמותה לעסוק בעתיד.

כדי לפתור מטרדים ובעיות סביבה דרוש גוף בלתי תלוי. גוף שאינו מקבל תקציב מהמדינה וכך הופך  לתלוי בה, גוף שאינו מקבל ארנונה או מימון מגורמים העלולים ליצור מטרדים, גוף שאינו חייב דבר לשום רשות או גורם ומחויב לציבור בלבד!

עמותת הסביבה היא גוף כזה

פעילי העמותה עושים מלאכתם בהתנדבות מלאה, גם כאשר מדובר בעבודה שערכה הכספי גדול. אלא שלא כל תחומי הידע הנדרשים כיום קיימים בקרב חברי העמותה, ומשאביה אין בהם די כדי לממן ייעוץ וחוות דעת משפטיות או מקצועיות בתחומים בהם אין לה יכולת עצמית.

כדי לשמור על עצמאותה, ממומנת העמותה בעיקר מדמי החבר הצנועים (20 ₪ לחודש למשפחה) שמשלמים חבריה. אחרי שנים רבות, בהן מבוססת העמותה על קבוצת חברים מסורה אך מצומצמת, מעוניינת העמותה בהרחבת שורותיה והגדלת תקציבה. חברות בעמותה תאפשר למצטרפים להיות חלק מהעשייה הסביבתית הקהילתית, ולסייע בפתרון בעיות סביבה במשגב בכלל וביישובם בפרט.

בחודש הבא תיערך, ביוזמת העמותה, הרצאתו של פרופ' דני רבינוביץ מאוניברסיטת תל אביב בנושא סביבתי "חם" – "ההתחממות הגלובלית"… פרופ' רבינוביץ, לשעבר ראש בית הספר ללימודי סביבה באוניברסיטת תל-אביב, יציג את הבעיה, יעמוד על חומרתה הרבה, ועל דרכי ההתמודדות אתה. כל מי שהסביבה יקרה לליבו, חברי עמותה, ומי שאינם חברים עדיין, מוזמנים.

ההרצאה תתתקיים באשכול פיס ב- 11.7 בשעה 18:30. המעוניינים בכך, יוכלו להצטרף  לעמותה במקום. בתום ההרצאה תתקיים במקום האסיפה השנתית של העמותה. ניתן יהיה לשמוע על פעילותה בשנה האחרונה, וגם להצטרף לחברות בה.

להרשמה להרצאת פרופ' דני רבינוביץ ו/או לאסיפת עמותת הסביבה ב- 11.7 באשכול פיס, נא להקליק על הקישור הבא:

https://docs.google.com/forms/d/e/1FAIpQLScC4H-rCUzJwlGGvXDyzGl5k0_ZcJ8xNvU926ZbBmp4_16UTA/viewform

מי שלא יוכל להגיע להרצאה ולאסיפה, אך רוצה להצטרף לשורותיה כדי לתמוך בפעילותה, מוזמן להתקשר להדס טל, רכזת העמותה:   058-662-0138,  או 04-662-0138 (זו אינה טעות…), או לשלוח דוא"ל לכתובת:: amutat.hasviva@gmail.com.

 

האם הייתם רוצים להיות מאושרים יותר? רגועים יותר, בריאים יותר ואף חכמים יותר? המאמר שלפניכם, מרחיב את קשת הנושאים בהם עסק המדור עד היום. הפעם נעסוק בהשפעה המיטיבה שיכולה להיות להכנסת צמחים לבית ולמשרד, על  מי שפעיל בהם.

רובנו מבלים חלק ניכר משעות היממה בתוך מבנה. בין אם מדובר בבית, משרד או מקום סגור אחר. ברוב ימות השנה, אנו נוטים לסגור את חלונות המבנה. הסיבות לכך יכולות להיות שונות. לעיתים כדי להימנע מזיהום אויר, לעיתים בגלל רעש. בחורף, אנחנו משתדלים למנוע "בריחת חום", בקיץ, כאשר אנו ממזגים, את "בריחת הקור". האם ידעתם שאנו נושמים בין 10,000 ל-20,000 ליטר אויר כל יום? בכל אחת מנשימות אלה אנו קולטים חמצן חיוני ופולטים CO2 כפסולת שאינה רצויה.

אף כי המוח שוקל כ- 2% ממשקל גופנו, הוא צורך 20 אחוז מהחמצן המסופק לגוף. חוסר בחמצן גורם לבעיות בכל מערכות הגוף, אבל השפעתו המהירה ביותר היא על תאי המוח. לכן לסביבה בה אנו שוהים, לרמת החמצן והמזהמים בה, השפעה (חיובית או שלילית) על תחושותינו, על הרווחה שאנו חשים וגם על התפוקה שלנו בבית, בעבודה ובכל מקום בו אנו נמצאים [1].

מה יש באווירת פנים חדר או משרד לא מאוורר

אוויר פנים הוא האוויר בתוך המבנה בו אנו שוהים. אם חלונותיו סגורים ומערכת האוורור בו אינה פועלת, אחרי זמן שהייה מסוים במשרד או בחדר שחלונותיו סגורים, מתחילה תחושת אי נוחות. יכולת החשיבה שלנו פוחתת ועמה התפוקה שלנו. הסיבה לכך היא עליית ריכוז הCO2 – באוויר החדר וכן של חומרים מזיקים נוספים לרבות כימיקלים כגון פורמלדהיד ובנזן, חומרים מסרטנים. מולקולות של פורמלדהיד עלולות להיפלט לאוויר ממטהרי אוויר, חומרי ניקוי, מוצרי נייר, רהיטים העשויים מ"סנדביץ'" ו"סיבית", מגבות נייר ומגבונים, צבעים ולכות שהומסו בחומרים נדיפים – כל אלה מצויים בבתים ומשרדים רבים. בנזן נמצא בעשן סיגריות, דיו, צבעים, מוצרי נפט כמו פלסטיק, גומי, סיבים, דטרגנטים וצבעים. לאוויר פנים השפעה משמעותית, חיובית או שלילית על מי שנושם אותו. [1]

השפעת הצמחים על אויר הפנים

כידוע, באמצעות עליהם, קולטים העצים את מולקולות ה-  Co2 מהאטמוספירה. בנוכחות אור השמש, מפרקים העלים מולקולות אלה לפחמן וחמצן. את הפחמן הם מטמיעים בעץ לצורך יצור פחמימות המשמשות לבניית העץ ועליו. את החמצן הם משחררים לאטמוספירה, ובכך הם מחדשים את החמצן באטמוספירה.

תהליך הטמעה זה, (הפוטוסינתזה), מתבצע ע"י פוטונים הנפלטים מאור השמש, ביום.

תיארתי את התהליך הזה, משום שמסתבר שלא רק השמש פולטת פוטונים ומחוללת פוטוסינתזה. גם מקורות אור מלאכותי עושים זאת. מכאן שגם צמחים הנמצאים בעציצים, בבית, במשרד או במקום עבודה סגור אחר, החשופים לתאורה מלאכותית בלבד, גם הם מפרקים את ה- CO2הנפלט מנשימתם של מי שנמצא בסביבת אויר הפנים, משחררים חמצן ומשפרים מאוד את איכות האוויר בו.

ממחקרים שבוצעו כדי לבדוק את כלל השפעות הצמחים על אוויר הפנים, עולים ממצאים מעניינים: מעבר להעלאת ריכוז החמצן באוויר, לצמחים בבית ובמשרד יש השפעות נוספות: הם מפחיתים דחק ולחץ ובכך מגבירים את רוגע האנשים. הם מגבירים את האופטימיות, מפחיתים את ריכוז הבקטריות הנישאות באוויר, את ריכוז החומרים הנדיפים והרעילים וגם את לחץ הדם. בנוסף לכך, הוכח כי צמחים הנמצאים בסביבתנו, גורמים לנו להיות יותר נמרצים, מלאי חיים, נינוחים ובעלי חשיבה משופרת יותר.

ממחקרים אלה עולה כי אנשים הפעילים בבית או במקום עבודה בנוכחות מספר עציצי צמחים, תפוקתם גבוהה יותר משל אנשים הפועלים בדיוק באותם תנאים, אבל ללא צמחים בסביבתם. במחקרים הוצגה טענת חוקרים, כי ההטמעה (הפוטוסינטזה), המספקת לצמחים פחמן כאשר הם חשופים לקרינת השמש, פועלת גם כאשר הצמחים מוארים בתאורה מלאכותית [2].

ההסבר לכך הוא כי את ההטמעה מחוללים פוטונים, הנפלטים בדרך כלל מהשמש. אבל פוטונים נפלטים גם מתאורה מלאכותית. כדי לפרק CO2 בכמות שתספק להם מספיק פחמן, על צמחים בחדר נטול אור שמש מספיק, לקבל אור מלאכותי משך 12-8 שעות ביממה. במהלך פירוק ה- CO2 והטמעת הפחמן הנוצר ממנו, נפלטות מהפיוניות שבעלי הצמח מולקולות חמצן. בכך תורמים הצמחים להעלאת ריכוז החמצן באוויר החדר. תכונה זו כמו גם יכולת הצמחים לספוח חומרים אורגנים נדיפים, משפרת את איכות האוויר בחדרים לא מאווררים בהם נמצאים או עובדים בני אדם.

מחקרים שבדקו נושא זה, ותוצאותיהם

כל מי שהתנסה בעבודה ממושכת ורציפה מול מסך מחשב, מודע לכך שמשך העבודה היעילה שלו, מוגבל. מחקרים שנעשו, הראו כי חשיפה לנוף טבעי עם צמחייה משקמת את תפוקת העובד ומשפרת ביצועים [3].

מחקר אחר העלה כי לאור טבעי מחלונות המשרד, השפעה חיובית משמעותית על יעילות העובדים ועל תפוקתם [4]. המחקר בדק את ההבדלים בהשפעת סוג התאורה על 49 עובדים במשרד מסוים. העובדים חולקו אקראית לשתי קבוצות שעשו את עבודתם כרגיל ובאותם תנאים בדיוק. התנהלות עובדים אלה נבדקה במשך מספר ימים כאשר ההבדל היחיד בתנאי העבודה של העובדים בשתי הקבוצות היה מקור האור שהאיר את חדרי המשרד בהם עבדו. אור מלאכותי לקבוצה אחת, טבעי לשנייה. לכל עובד הוצמדה רצועת יד שמדדה את כמות האור לה נחשף ואת רמת פעילותו. הסתבר כי העובדים בתנאי תאורה טבעית, נחשפו ל-174% יותר אור לבן מעמיתיהם לניסוי, ישנו 46 דקות יותר בלילה ועסקו יותר בפעילות גופנית. שני הפרמטרים האחרונים תורמים לבריאות, למצב הרוח ולביצועים בעבודה. השיפור המובהק שנצפה בתפוקת העובדים בתנאי תאורה טבעית, מצביע על יתרון ברור לתאורה טבעית, המאפשרת (גם…) הצבת עציצי צמחים במשרדים, מהלך מועיל כשלעצמו.

מאמר שפורסם לאחרונה בארה"ב, תומך במהלך זה. המאמר [5] מסכם מספר ניסויים מבוקרים, שבדקו את השפעת צמחים על יעילות עובדים השוהים מול מסכי מחשב.

המחקר הראשון בחן את השפעת הצמחים על יכולת קליטת המידע של 34 סטודנטים. הסטודנטים חולקו אקראית לשתי קבוצות. כל הסטודנטים התבקשו לקרוא קטע מסוים. תשומת הלב שלהם לפרטים שונים בקטע שקראו, נבדקה 3 פעמים:

• מיד אחרי שסיימו לקרוא את הקטע
• אחרי שביצעו משימה שדרשה מהם חשיבה מאומצת בתום קריאת הקטע.
• אחרי הפסקה של 5 דקות.

כל הסטודנטים קראו את אותו קטע והתבקשו לבצע אותה משימה קוגניטיבית.

ההבדל בתנאי הניסוי היה שהסטודנטים בקבוצה הראשונה התבקשו לבצע את הבדיקה במשרד בו הוצבו 4 עציצים פורחים עם עלווה ירוקה. קבוצת הביקורת בצעה את הבדיקה באותו משרד ובאותם תנאים בדיוק, אבל ללא ארבעת עציצי הצמחים.

המשתתפים שתשומת ליבם נבדקה בנוכחות הצמחים, שיפרו את ביצועיהם בין הבדיקה הראשונה לשנייה. תוצאות הקבוצה השנייה שפעלה ללא נוכחות הצמחים, לא הראו כל שיפור. שתי הקבוצות לא הראו שיפור תוצאות בין הפעם השנייה לשלישית. מסקנות מחקר זה היו:

א. לצמחים במשרד השפעה על ערנות העובדים. הם עשויים למנוע עייפות עובדים העוסקים בביצוע עבודה הדורשת תשומת לב רבה או לפחות לדחות הופעתה.

ב. "חמש דקות הפסקה" – אתנחתא מקובלת בעבודה בארה"ב, אינה תורמת לריענון תשומת הלב לפרטים של עובדים.

מקורות:

1. The 3 plants every home should have for clean air. Lisa Bares, Earth911.com 22/2/2017.
2. "אנציקלופדיה כרטא לגננות בישראל", עורך: רוני אנגל-קירשנר, הוצאת כרטא ירושלים, 2005.
3. סביבת עבודה מתוכננת ומעוצבת, משפרת ביצועים. ttp://www.haeton.co.il/rachel-meyuchas-2/
4. Natural Light in The Office Boosts Health, NORTHWESTERN NOW, 8.8.14 By Marla Paul
5. Associations of Cognitive Function Scores with Carbon Dioxide, Ventilation, and Volatile Organic Compound Exposures in Office Workers: A Controlled Exposure Study of Green and Conventional Office Environments. ENVIRONMENTAL HEALTH PERSPECTIVES https://ehp.niehs.nih.gov/15-10037/

עמיתי האקלים בגליל – הרשמה למחזור ב'

מרכז "השל" לקיימות, עמותה המקדמת חינוך סביבתי לכל: מילדי גן ועד גורמי ממשל וחברי כנסת, מקיימת תכנית שנתית להכשרת פעילי סביבה. תכנית זו, מושכת מדי שנה משתתפים המגיעים לתל-אביב מכל רחבי הארץ, ליום לימודים שבועי.

במהלך 2016, פתח מרכז "השל" תכנית חדשה, המתמקדת בסוגיית ההתחממות הגלובלית. תכנית זו, הנקראת "עמיתי האקלים בגליל", חותרת לשינוי מודעות הציבור הגלילי באמצעות פיתוח מנהיגות מקומית, שתוביל לשינוי בנושאי סביבה וקיימות. התכנית מפגישה הרכב אנושי של יהודים וערבים, גברים ונשים, החולקים כולם רגישות ואהבה לסביבה ולטבע. ההבנה כי שינויי האקלים מאיימים על כולם, ללא הבדל דת, מין וגזע, מאפשרת למפגש בין מגזרי זה לחולל שינויי תפישה עמוקים בקרב המשתתפים.

בימים אלה מתחילה ההרשמה למחזור ב' של התכנית. המעוניינים במידע נוסף מוזמנים להיכנס לאתר מרכז "השל" לקיימות: http://www.heschel.org.il/heschel-media-story-235805.

התכנית מומלצת מאוד לכל מי שטבע וסביבה יקרים לו!

 

המאמר הקודם הסביר מהו תנור מסה. הוצגה תמונת תנור מסה שנבנה באחד מישובי משגב, והודגמו חלקיו העיקריים של תנור המסה כפי שניתן היה לראותם בתמונה. מאמר זה יציג את המבנה הפנימי ואת עקרון הפעולה של תנורי מסה, את הטמפרטורות שנמדדו בשלושה תנורי מסה "משגביים" בהשוואה לתנור עץ "רגיל", וכן את יתרונותיו וחסרונותיו של תנור המסה.

התרשים להלן, מראה חתך עקרוני של תנור מסה ואת מהלך זרימת הגזים בו. אזור השריפה, העשוי  ונתון בתוך מיכל פלדה. חלקו J חומר קרמי (לבנים משמוט או סיליקט), מעוצב בצורת האות האנגלית השמאלי של התרשים מראה את תא הכנסת העץ .חלקו התחתון של תא זה מחובר לתא הבעירה "), המזרימה את גזי השריפה כלפי J"- המחובר בצידו השני ל"ארובה פנימית" (הרגל הארוכה של ה מעלה .מכסה מיכל הפלדה, מאלץ את הגזים החמים שעלו למעלה, לזרום למטה סביב "הארובה הפנימית", לעבר תעלה (או צנרת) אופקית. התעלה/צנרת האופקית עוברת בתוך מסה תרמית המתחממת תוך כדי זרימת הגזים החמים בתוכה.

במקביל להתחממות המסה התרמית, מתקררים גזי השריפה ומגיעים לארובה אנכית המוציאה אותם החוצה.

אף כי בתרשים סכימטי זה ובתמונת התנור שהוצגה בחלקו הראשון של המאמר, המסה התרמית אופקית בעיקרה,יתכנו גם מצבים אחרים.

כדי להתרשם מיעילות החימום נמדדו טמפרטורות בשלושת תנורי מסה  וכן בתנור עץ "רגיל" –  סטנדרטי. להשלמת התמונה נמדדו טמפרטורות גם בתנור נפט. להלן התוצאות [°C]:

התוצאות המוצגות בטבלה אינן ברות השוואה מדויקת. התנורים שונים זה מזה ודלקו פרקי זמן שונים קודם למדידה, כל אחד בעוצמה שונה. התוצאות מובאות להמחשת אופן פעולת תנורי המסה, המשאירים יותר חום בתוך הבית, יחסית לתנור עץ "רגיל". "טמפרטורת הכניסה למסה התרמית" בתנור העץ "הרגיל" ובתנור הנפט, נמדדה במרכז דלת הזכוכית של תנורים אלה. ניתן לראות כי טמפרטורת הגזים בכניסה לארובות תנורי המסה, נמוכה משמעותית מזו של תנור העץ הרגיל, אף כי הודלק פחות משעה קודם לביצוע המדידה.

יתרונות תנורי המסה

בוני ומשווקי תנורי המסה מציינים ארבעה יתרונות עיקריים:

א. יעילות חימום גבוהה יותר שמשמעותה צריכת עץ פחותה. היעילות הגבוהה נובעת מטמפרטורת גזים גבוהה יותר בתא הבעירה והתקררותם לטמפרטורה נמוכה , תוך כדי חימום מסה התרמית , הפולטת חום גם אחרי שאש התנור כבתה .

ב .עקב טמפרטורת הבעירה הגבוהה יותר, שריפת העץ מלאה יותר וכמות המזהמים הנפלטים מהארובה, נמוכה יותר.

ג. תנור מסה פשוט לבניה וניתן להתאמה לכל בית.

ד. עץ להסקה יכול להיות בקוטר קטן יחסית, כולל פסולת נגריה, ענפי גזם ויער או גלילי עץ דחוס למיניהם.

חסרונות תנורי מסה

כל ארבעת בעלי תנורי המסה עמם שוחחתי, מרוצים מהתנור שברשותם, אף כי לדעת שלושה מהם שריפת העץ אינה תואמת את צפיותיהם. התנורים שלהם פולטים עשן וריח עץ שרוף. כדי להבין עניין זה העומד בסתירה למידע שקיבלתי מבונה תנורי המסה, שוחחתי עם ד"ר סטיב גרנט, כימאי פיזיקלי במקצועו. משיחה זו עלה כי תרכובות שונות המצויות בעץ, אכן מתפרקות בטמפרטורה גבוהה, אבל כאשר הטמפרטורה שלהם יורדת, מרכיביהן מתרכבים חזרה. חלקם חזרה לאותן תרכובות, חלקם האחר לתרכובות מסוכנות עוד יותר. נראה שיתרון ב' (לעיל) אינו עומד במבחן המציאות.

מסקנות

1. עץ שרוף הוא עץ שרוף… בין אם השריפה היא בתנור עץ רגיל ובין אם בתנור מסה. עדיף 1 לחמם בשיטה אחרת…
2. אם נבנה כהלכה ,תנור המסה אמור להיות יעיל יותר, ובאותם תנאים לשרוף פחות עץ 2 מתנור רגיל.

המאמר הראשון בנושא תנורי המסה עורר מספר קוראים שפנו והציעו מידע. תודה לכל המתייחסים ולמשפחות שאפשרו לי למדוד טמפרטורה בתנוריהן . לצערי גם הפעם נאלצתי לוותר על נקודות חשובות שראוי היה להסבירן כדי למצות את הנושא. אשתדל להשלימן במאמר אחר…

 

מקורות:
1. ROCKET MASS HEATERS – Ianto Evans and Leslie Jackson
2. שיחה עם עדיאל שנאור – בונה תנורי מסה
3. http://lh3.ggpht.com/_3ReOSq1TitE/Sf-Kyd_izI/AAAAAAAACko/dhGV7NjNZgg/s1600/4b-Erica_poster_photo.jpg
4. The book of Masonry Stoves Rediscovering an old way of warming – David Lyle

 

במאמרים הקודמים נסקרו דרכי הטיפול במים  אפורים ביתיים, תקן מערכות הטיפול והסטטוס החוקי שלהן. בשלב זה מתיר החוק טיפול ושימוש במים אפורים במוסדות ציבור ובבניינים המתוחזקים על ידי חברות אחזקה. הימנעות המדינה מהתרת השימוש במים אפורים בבתי מגורים צמודי קרקע, נובעת מחשש משרד הבריאות מתחלואת ציבור שייחשף למגע במים אפורים. אלא שלחשש זה אין כל בסיס עובדתי. בעולם פועלות מיליוני מערכות מים אפורים כבר שנים רבות, כ- 8 מיליון מהן בארה"ב.

מחקר שבדק תחלואה עקב חשיפת אדם למים אפורים, העלה כי אין כל סימוכין לתחלואה כזו [1,4,10]. אבל, משרד הבריאות לא נותן לעובדות לבלבל אותו… מבחינתו, הדרך להתמודדות עם חשש זה, היא מניעת אישור תקן מערכות הטיפול הביתיות. מניעה זו הופכת את המשתמשים במים אפורים (15-20 אלף משפחות  בישראל) לעבריינים. כיון שהחוק והתקן הישראלים במתכונת שאושרה, אינם מתייחסים לבתים פרטיים, להלן מידע לגבי שימוש זה, בארה"ב…

עיקרי החוק האמריקאי למים אפורים

בארה"ב מותר השימוש במים אפורים בכ-30 מדינות. חלקן מעודדות ומתגמלות את המשתמשים במים אפורים בתגמול כספי. החקיקה האמריקאית בנושא זה, מבוזרת. כל מדינה אחראית לחקיקה ולתקנות בתחומה. עם זאת, חוק המים האפורים של כל אחת ממדינות אלה כולל לפחות חלק מההנחיות שהתווה ה- EPA, המשרד האמריקאי להגנת הסביבה. להלן תמצית עקרונות אלה:

• מים אפורים הם מים ששימשו לכביסה ולרחצה. שימוש במים שמקורם אחר, אסור.
• השימוש במים אפורים בבית מגורים, מוגבל להשקיה או הדחת אסלות בתחום החלקה בה נבנה.
• אין להזרים מים אפורים מחוץ לתחום החלקה בה נוצרו, אין להזרימם לנחלים או גופי מים גם אם הם או חלקם נמצאים בתחום החלקה, ואין לאגם אותם בתחום החלקה.
• כמות המים האפורים היומית שניתן לאגור, מוגבלת ל-1 מ"ק ליממה (250 גלון).
• משך זמן שהיית מים אפורים במיכל אגירה מוגבל ל- 24 שעות.
• מיכל האגירה חייב להיות מכוסה.
• מערכת מים אפורים חייבת לאפשר גלישת עודפים לרשת הביוב.
• יש לסמן את מיכל וצנרת המים האפורים כדי למנוע מגע בהם.
• שמירה על מרחק מוגדר ממי תהום, גופי מים, מבנים ומתקנים אחרים (פחות רלוונטי לישראל).
• מניעת מפגע ציבורי, השקיה בהתזה והמטרה וכן השקיית ירקות במים אפורים.

בהנחה שלמשרד הבריאות בישראל אין מידע ייחודי שאינו זמין ל-EPA ולמשרדי הבריאות והסביבה בארה"ב, בריטניה, גרמניה, אוסטרליה ומדינות אחרות שהתירו שימוש במים אפורים, קשה להבין את התנגדות משרד הבריאות הישראלי לשימוש במים אפורים.

בעד ונגד בנושא מים אפורים

כבר היום, בשלהי החורף, נושק מפלס הכנרת לקו האדום. ירידה מקו זה, תגרום להמלחת מי האגם. כאשר הקיץ עוד לפנינו, חיסכון במים שפירים חיוני מתמיד. הפחתת פליטת גזי חממה מתחנות הכוח המספקות חשמל למתקני ההתפלה הוא "בעד" נוסף. שימוש נרחב במים אפורים ייתר התקנת מתקני התפלה נוספים, יקטין את צריכת החשמל בישראל, יפחית את פליטת המזהמים מתחנות הכוח, יחסוך מטבע חוץ (דלק לתחנות הכוח) וישפר את בריאות האוכלוסייה. ברמת הפרט, משפחה שתשתמש במים אפורים, תחסוך מים שפירים וכסף…

טיעוני הנגד הם כאמור חששו של משרד הבריאות מתקלה שתגרום תחלואה, והחשש כי שימוש חוזר במים יפחית את כמות המים המגיעה למט"שים (מתקני טיפול בשפכים) ויפגע בתפקודם. טענות אלה נדחו על ידי צוות המומחים שהכין את התקן הישראלי למערכות מים אפורים [2] ועל ידי מומחי הקואליציה למים אפורים [3].

חשש נוסף המושמע לעיתים, הוא המלחת אדמת גינה המושקית במים אפורים, במלח, בורון ומינרלים אחרים הנמצאים באבקות כביסה וסבונים. טענה זו הייתה נכונה בזמנו, כאשר יצרני אבקות הכביסה הוסיפו להן מלח, כדי להגדיל את נפח ומשקל המוצר שמכרו. כיום אסורה תוספת זו, לחלוטין. כמות המלח והכימיקלים באבקות הכביסה צומצמה משמעותית, בחוק. שימוש בכדורים, המוצגים בתמונה במהלך כביסה במכונה, מעצים את השפעת תוף הכביסה, מקטין ואף מייתר את הצורך באבקת כביסה. שימוש בסבון ושמפו אקולוגיים מאפשרים רחצה נעימה וקבלת מים אפורים ראויים לשימוש חוזר.

תוצאות בדיקות מעבדה

המדשאה שלנו נכחדה. כיוון שמזה חמש עשרה שנה היא מושקית במים אפורים, הפכו מים אלה ל"חשוד העיקרי". כדי לברר את העניין, נשלחו למעבדה דגימות מקרקע המדשאה והמים האפורים מהמערכת. תוצאות בדיקת הקרקע [7] הפתיעו לטובה. הסתבר שאיכות הקרקע תקינה, ללא כל ערכים חריגים. התנוונות הדשא נבעה, כנראה, מצל שהטילו עליו שני עצים שניטעו כאשר נשתלה המדשאה. במהלך השנים הושקו העצים והמדשאה באותם מים אפורים. העצים שגשגו וגבהו. צמרתם שהתרחבה, הצלה על המדשאה, מנעה ממנה את אור השמש וגרמה להתנוונות הדשא. גם תוצאות בדיקת המים [7] הפתיעו לטובה. כל הערכים שנבדקו, עמדו בתקן הישראלי להשקיה חקלאית לא מוגבלת [10]. בדיקת מים זו לא כללה ארבעה פרמטרים שאותה מעבדה לא הייתה מוסמכת לבדוק. בבדיקה משלימה שבוצעה במעבדה אחרת, נדגמו המים אחרי שהיו במיכל המערכת שבעה ימים… תוצאות אלה חרגו מהערכים המותרים להשקיה חקלאית בלתי מוגבלת [8,9] ומאששים את הגבלת משך אגירת המים במיכל  ליממה.

מבנה מערכת מים אפורים

כפי שהוצג בתרשים העקרוני במאמר הקודם, מערכת מים אפורים בעלת מספר מרכיבים שחלקם מוראה בתמונה:

• א. מיכל הטיפול הביולוגי
• ב. מיכל אגירת מים לשימוש חוזר
• ג. צנרת מים ממיכל האיסוף לטיפול הביולוגי
• ד. צנרת ממשאבת הסחרור
• ה. צנרת השקיה/טפטוף סגולה

 

המערכת, (פותחה לראשונה באוניברסיטת בן גוריון ע"י פרופ' עמית גרוס וצוותו) בנויה משני מיכלי פרי זהים, המוצבים אחד מעל השני. בתמונה נראה המיכל העליון המלא חצץ [א], בו מתבצע הטיפול הביולוגי. החיידקים המאכלסים את החצץ ושורשי הצמחייה, ניזונים מהחומרים המומסים במים, ובכך מנקים אותם. המים המטופלים נאגרים במיכל התחתון [ב], עליו מוצב המיכל העליון.

מי המקלחות/כיורי הרחצה/מזגנים מגיעים למיכל איסוף (אינו בתמונה) דרך ברז, המאפשר הזרמתם לביוב, כשצריך. מיכל האיסוף מכוסה במכסה, ומשולב בו מסנן לסינון ראשוני של המים. המסנן טעון ניקוי מעת לעת. המים המסוננים, מוזרמים ממיכל האיסוף לטיפול הביולוגי בצינור המגיע למיכל העליון [ג]. המים מרטיבים את אבני החצץ, וניגרים מאבן לאבן עד לשכבת החצץ התחתונה, ממנה הם מטפטפים למיכל התחתון, בו הם נאגרים. כאשר מפלס המים במיכל התחתון מגיע לגובה מתוכנן, מתחילה לעבוד משאבת סחרור, המחזירה את המים לחלקו העליון של מיכל הטיפול [ד]. המים חוזרים ומטפטפים למטה וחוזר חלילה. מכל "סיבוב" כזה המים מגיעים למיכל האגירה נקיים יותר. כאשר מפלס המים במיכל האגירה מגיע לגובה רצוי, מופעלת משאבה טבולה, המזרימה את המים ממיכל האגירה להשקיה או להדחת אסלות.

המערכת המתוארת לעיל, הותקנה לאחרונה בבית ירוק שנחנך לאחרונה. למערכת כזו ניתן להוסיף רכיבים נוספים: מפריד שומנים, בקר השקיה, חיישן לחות קרקע, ברז חשמלי להכנסת מים שפירים למערכת (כאשר הם דרושים), מערכת חיטוי וכו'.

רשת האינטרנט מציעה מערכות מים אפורים במגוון תצורות ומחירים. המעוניינים בכך, מצוידים עתה במידע בסיסי הנחוץ להבנה והתרשמות מהמבחר המוצע על ידי החברות והספקים המתקינים מערכות אלה.

מקורות:

1. http://oasisdesign.net/greywater/createanoasis/ Health Considerations
2. טיוטת התקן הישראלי למערכות מים אפורים ת"י 6147 (מכון התקנים, 2012)
3. הקואליציה למים אפורים
4. שימוש בטוח במים אפורים – דוח מסכם לרשות המים, פרופ' ערן פרידלנדר מהטכניון ופרופ' עמית גרוס מאוניברסיטת בן גוריון, 2.2012
5. הסדרת השימוש במים אפורים בחקיקה בתשע ממדינות ארה"ב. יהודה טרואן 29.1.2007
6. מעבדת שירות שדה נווה יער תוצאות בדיקת מים, עבודה 42211 9.16
7. מעבדת שירות שדה נווה יער תוצאות בדיקת קרקע, עבודה 42221  9.16
8. מעבדות מילודע & מיגל תעודת בדיקה 16100919 SO9.16
9. מעבדות מילודע & מיגל תעודת בדיקה SO16127538 12.16
10. תקנות בריאות העם (תקני איכות מי קולחין וכללים לטיהור שפכים) התש"ע-2010
11. מחקר ישראלי מקיף: אין סכנה בטיהור מים ביתיים לצורך השקיה, הארץ 20.2.12 http://www.haaretz.co.il/news/science/1.1781395

הדחת אסלות צורכת כ- 35% מהמים השפירים המשמשים את בני הבית. המאמר הקודם הסביר את עקרונות הטיפול המאפשר ניצול מים ששימשו לרחצה וכביסה משפחתית, לשימוש חוזר להשקיה ו/או הדחת אסלות. במאמר הנוכחי נסקור מבנה עקרוני של מערכת מים אפורים ביתית, נזכיר סוגי מערכות נוספות, ונעיין בחוק מים אפורים, שגם הוא, כמו תקן מים אפורים, תקוע בכנסת.

תרשים מערכת מים אפורים

כדי לטפל במים ממקלחות ו/או כיורים, ולהפוך אותם למים אפורים, הראויים לשימוש חוזר (השקייה או הדחת אסלות), יש להפריד מים שמקורם מתקני הרחצה בבית, ממים המוזרמים מהאסלות ומכיור המטבח למערכת הביוב.

לצורך כך יש להפריד את שפכי הבית. מים ממקלחות, אמבטיה, כיורי רחצה ומכונת כביסה הממוקמים גבוה מהמיקום המיועד למערכת הטיפול במים האפורים, ינוקזו לצינור שיגיע למקום בו תוצב מערכת המים האפורים. בנקודה זו יש להכין גם נקודת חשמל ובריכת ביוב.

לצינור המגיע למערכת המים האפורים יחובר ברז, שיאפשר הפניית המים המגיעים, למערכת או לבריכת ביוב סמוכה. בחורף, כאשר אין צורך במים להשקיית הגינה, או עקב צורך אחר להפסיק את פעולת המערכת, יאפשר ברז זה להזרים את המים לבריכת הביוב. תהליך הטיהור מחייב זמן שהייה של המים במערכת. בתום מחזור ניקוי, המים מוזרמים למיכל אגירה, ממנו הם מוזרמים ליעדם הסופי באמצעות משאבה או (אם הפרשי הגובה מאפשרים זאת), בזרימה חופשית.

לב המערכת הוא מיכל הטיפול (לעיתים יותר ממיכל אחד). במיכל מתבצע טיהור המים בשיטות שתוארו במאמר הקודם או בשילוב שלהן. במערכות שונות מיושמות שיטות שונות. טיפול ביולוגי, סינון ושיקוע, יכולים להתבצע בתהליך טורי או משולב, כאשר המים שוהים זמן מסוים במיכל מלא חצץ, סומסום או טוף. החצץ מאכלס חיידקים על שטח הפנים של האבנים, מסנן את המים הממלאים את המרווחים שבין האבנים ומאפשר לפסולת לשקוע בו. מערכות "אחו לח" מטהרות את המים באמצעות צמחים והחיידקים המאכלסים את מערכת השורשים שלהם. מערכות MBR (Membrane Bio Reactor) משלבות טיפול ביולוגי וסינון בממברנות. כאמור, שיטות הטיפול האפשריות מגוונות. במערכות השונות ניתן לשלב אמצעים נוספים כמו איוור המים (הזרמת אויר) המכניס לתהליך חמצן, הכלרה, טיהור באור אולטרה סגול וכדומה.

הקומבינציות האפשריות רבות ומגוונות. התרשים למעלה, מציג מבנה עקרוני של מערכת מים אפורים. המידע שהוצג בסיסי, אך מאפשר למתעניינים הבנת המערכות הקיימות בשוק, בחינה מושכלת שלהן ואפשרות לבחור מערכת מתאימה.

הסטטוס החוקי בישראל:

החקיקה התקפה כיום במדינת ישראל (תקנות בריאות העם – איכותם התברואית של מי שתיה, תשל"ד – 1974) רואה במים נכס של המדינה, שאינה מתירה טיפול בהם, אלא אם ניתן לכך היתר מפורש. לאזרחים פרטיים אין בדרך כלל היתר לטיפול במים… במצב זה, אלפי משפחות בישראל (אם לא למעלה מכך…), המנסות לחסוך מים שפירים באמצעות שימוש במים אפורים, הן עברייניות בפועל.

כדי לשנות מצב זה, ובעיקר, כדי לחסוך מים שפירים, פעל בכנסת "לובי" שקידם חקיקה ותקינה בנושא מים אפורים. בשנת 2010 אישרה ועדת השרים לחקיקה הצעת חוק מים אפורים, המאפשר שימוש במים אפורים להשקיה והדחת אסלות. כדי לאפשר העלאת הצעת חוק זו לאישור הכנסת, הוחל חוק מים אפורים על מבני ציבור בלבד. מאז הוגשו בכנסת הצעות חוק נוספות במטרה לשפר את חוק מים אפורים. כל ההצעות כללו התייחסות בחוק לתקן מערכות מים אפורים, שהוזכר במאמר הראשון. כל ההצעות נרשמו כהצעות חוק ועלו לסדר היום של הכנסת, אך הוסרו ממנו בהמשך.

מצוקת המים בישראל מחריפה. למרות ההתפלה, מצב הכנרת רע מתמיד ואקוויפר החוף בסכנת המלחה. כל זה לא מפריע להנהגת המדינה ונבחרי הציבור שלנו לעסוק בבעיות אחרות…

המאמר הבא דן בחסרונות המים האפורים, בטענות השוללים את השימוש בהם, באיכות המים שניתן לקבל ממערכת ביתית וכן בחקיקה האמריקאית. בהיעדר חוק ישראלי תקף, יכולה לשמש חקיקה זו כמתווה הגיוני לפעולה.

רקע והסבר כללי

מצוקת המים בישראל חוזרת. הכנרת ריקה ואנחנו רק בתחילת האביב. שוב מתעוררת השאלה, האם לטפל במים אפורים ולהשתמש בהם להפחתת צריכת המים השפירים במדינה. לבקשת אחד מקוראי המדור, התייחסתי באחד המאמרים האחרונים להכנות שיש לתכנן כדי לאפשר הקמת מערכת מים אפורים לקראת בניה או שיפוץ בית צמוד קרקע. בסוף אותו מאמר הבטחתי להתייחס בהמשך לנושא זה, בהרחבה. הנה זה בא…

מה הם מים אפורים?

בשם מים אפורים מכנים מים שמקורם במקלחת, באמבטיה, בכיור רחצה או במכונת כביסה, בבית או בדירה. מים מכיור מטבח, מדיח או מדלי שטיפת ריצפה או מכונית, אינם מתאימים לשמש כמים אפורים. העומס האורגני בהם, שמנים וחומרים אחרים העלולים לזהם אותם, אינם מאפשרים טיפול בהם במערכות מים אפורים ביתיות.

האם מותר להשתמש במים אפורים?

בישראל? כרגע לא.

לפני מספר שנים, אחרי דיונים בוועדות שונות בכנסת, הקים מכון התקנים ועדת מומחים שכללה את טובי מומחי המים בישראל. פרופסורים, המלמדים טיפול במים באקדמיה (טכניון  ואוניברסיטאות אחרות), חברו למומחי חברת מקורות ולגורמים נוספים ובדקו תקני מים אפורים של מדינות שונות. אחרי תקופה ממושכת של דיונים הוציאה ועדת מומחים זו תחת ידה, תקן ישראלי למים אפורים. תקן זה מבוסס, בין היתר, על תקנות והנחיות המתירות שימוש במים אפורים במדינות כמו גרמניה, ארה"ב, אוסטרליה, יפן וגם קפריסין  וירדן, מדינות הסובלות כולן ממחסור מים. תקן ישראלי זה ממתין כבר שנים לאישור הכנסת.

הסיבה להקפאת התקן – התנגדות משרד הבריאות. המשרד חושש מתחלואה עקב חיידקים פתוגניים ופסולת אחרת, העלולים להגיע עם המים האפורים לצנרת המים השפירים של הבית. אף כי בעת הכנת התקן, לא נמצאה בספרות המקצועית עדות לתחלואה כזו, סירב משרד הבריאות לאשר תקן זה במלואו.

כיום, מותר וחוקי להשתמש במים אפורים במבני ציבור וכן במבני מגורים שתפעולם מתבצע על ידי חברת אחזקה. לעומת זאת, חלק התקן העוסק בבתים פרטיים צמודי קרקע, עדיין "תקוע" בכנסת…

כיום כבר ברור שהתחממות כדור הארץ משפיעה גם על ישראל, ההולכת ומתייבשת. כיון שלהתפלת מי ים השפעות סביבתיות (צריכה גבוהה של חשמל – פליטת גזי חממה, השפעה על  הים התיכון), סביר כי במוקדם או במאוחר, לא יהיה מנוס מניצול מים אפורים כחלופה למים שפירים, להשקיית גינות ו/או להדחת אסלות.

איך מטפלים במים אפורים?

את מערכות הטיפול במים אפורים ניתן לסווג על פי שיטת הטיפול, על פי כמות המים היומית בה הן אמורות לטפל, על פי אופן המימוש, וכמובן, על פי איכות המים המטופלים בהן. כל המרכיבים לעיל משפיעים מן הסתם על מחירן של המערכות.

המערכות הפשוטות והזולות ביותר מספקות סינון מכני בלבד. מערכות אלה מצוידות במסנן כזה או אחר, העוצר חלקיקים שממדיהם גדולים מערך מסוים, התלוי בטיב המסנן.

סוג אחר של מערכות משלב גם טיפול ביולוגי. גם מערכות אלה מסננות חלקיקים, אך גם מפרקות סבון, שמפו וחומרים אחרים המומסים במים, באמצעות אוכלוסיית חיידקים החיה בהן. החיידקים ניזונים מהחומרים המומסים במים, מפרקים אותם וצורכים את תוצרי הפירוק. בכך הם "מנקים" את המים ה"משומשים", ממש כשם שעושים החיידקים הפעילים במט"שים (מכוני טיהור שפכים) גדולים.

תת סיווג של הטיהור הביולוגי קשור לאופן מימושו. חלק מהמערכות מבוססות צמחייה, באחרות מתבצע הטיהור ללא צמחים בתהליך. בטבע, מטהרות מערכות השורשים של צמחי מים את המים הזורמים דרכן. תהליכי הטיהור הטבעי מורכבים. שורשי הצמח סופחים חומרים המומסים במים ומשמשים לו כמזון. חלק אחר של הפסולת המומסת במים, מפורק על ידי חיידקים, המאכלסים את מערכת השורשים של הצמח. טיהור ביולוגי מתבצע גם במערכות הפועלות ללא צמחים. במערכות אלה מתפתחת אוכלוסיית החיידקים על מצע מלאכותי העשוי טוף, חצץ, סומסום או חומרים פלסטיים שפותחו למטרה זו.

במערכות מים אפורים מתוחכמות יותר ניתן לשלב פעולות נוספות: הפרדת  שומנים, חיטוי באמצעות כלור או חמצן פעיל, וכן אור אולטרה סגול המחסל חיידקים פתוגניים, במידה ונותרו במים.

מרכיבים אלה המצויים, חלקם או כולם, במערכות מים אפורים, משפיעים על מחיר המערכת. המחיר עולה כמובן, ככל שעוברים ממערכות סינון מכני לאמצעי טיהור וחיטוי נוספים ומורכבים יותר.

עם זאת, גם מערכת טיהור ביולוגי בסיסית, אך מתוכננת היטב, יכולה להפיק מים אפורים באיכות טובה. במאמר הבא מוצג מבנה סכמתי של מערכת כזו, איכות המים המטופלים בה, כפי שנבדקה במעבדה מוסמכת והתייחסות ליתרונות וחסרונות הטיפול במים אפורים.

עשייה סביבתית מוצלחת

בגיליון א-לה גוש האחרון, התפרסמה הודעת ראש המועצה על סגירתו הסופית של אתר מחצבת שגב. ההודעה התעלמה לחלוטין מהתפקיד שמלאה עמותת הסביבה במאבק להפחתת השפעת המחצבה על סביבתה הקרובה והרחוקה יותר. עמותת הסביבה הייתה הגורם הראשון, ולמעשה, היחיד שארגן מחאה ציבורית רחבה נגד התוצאות הסביבתיות של פעילותה של המחצבה.

קצת היסטוריה…

פעילות המחצבה החלה לפני שנות דור, אי שם בשנות השלושים של המאה הקודמת. המחצבה סיפקה פרנסה לתושבים בסכנין ועם הקמת מושב שגב, גם לחלק ניכר מתושביו.

בהמשך, הוקמו יעד, יובלים, עצמון ורקפת והמרכז הגושי, כולם בטווח קטן יחסית מהמחצבה. איש מחברי הגרעינים שהקימו ישובים אלה לא היה מודע ולא צפה את ההשפעה הסביבתית שתהיה למחצבה. רק לאחר הקמת הישובים, החלה לחלחל ההבנה כי האבק הרב שריחף בבתי התושבים, במועצה, במרכז הבריאות ובבית הספר וכן הסדקים, שנבעו בקירות בתי עצמון, מקורם בפיצוצים, שהיו חלק משגרת העבודה במחצבה.

בהיעדר נכונות של כל גורם אחר לעסוק בכך, החלה עמותת הסביבה בביצוע מדידות אבק תקניות על גג המועצה. התוצאות, שחרגו משמעותית מהמותר בתקן אוויר נקי, הובילו להכפפת המחצבה לתקני פליטה שעוגנו ברישיון העסק שלה. בהמשך, המשיכה העמותה בביצוע בדיקות אבק וביצירת לחץ ציבורי שהוביל לשדרוג מתקני המחצבה ונהלי העבודה בה.

הישובים הסובבים את המחצבה, שהמשיכו לחוות את אבק המחצבה, ידעו שאתר המחצבה ייסגר סופית כאשר יפוג תוקף תמ"א 14 (תכנית מתאר ארצית לכריה וחציבה). הישובים הללו הופתעו לגלות כי מינהל התכנון מקדם את תמ"א 14ב', וכלל בה גם אתר מחצבת שגב, בשטח מורחב יותר. לא אלאה אתכם הקוראים, בפרטי המאבק להסרת שגב מרשימת אתרי החציבה בתמ"א החדשה. זה היה מאבק ארוך. נטלו בו חלק ראש המועצה, ברוך קומפנו (ראש אגף איכות סביבה הקודם) וליאוניד מליקין מהנדס הוועדה המקומית, אך גם נציגי ישובים ועמותת הסביבה. אלה הגיעו לכל אירועי שיתוף הציבור, לדיונים במינהל התכנון ולפגישות עם עורכי התמ"א החדשה. בכל המפגשים הללו, שנערכו לצורך אישור תמ"א 14ב', מחו בע"פ ובכתב על השארת המחצבה בתמ"א החדשה. במקביל נמשכו המעקב הציבורי אחרי הנעשה במחצבה וכן הלחץ על המועצה, על הוועדה המקומית ועל איגוד ערים, להגברת הפיקוח על התנהלותה.

תוצאות: ב-2015 הופסקה החציבה. בתחילת 2017 נסגר מפעל הבטון. בחודש שעבר אישרה המועצה הארצית לתכנון ובניה את  תמ"א 14ב' ללא אתר שגב.

מסקנה: מאבק – גם אם הוא ממושך (חמש עשרה שנה…), גם אם הוא נוגד אינטרסים של חברה עתירת הון והשפעה (אבן וסיד/רדימיקס) ושל רשויות מדינה (מינהל התכנון) הפועלות  מאינטרס אחר, גם אם הוגדר בשלבים שונים "חסר סיכוי ותוחלת" –  יכול להצליח.

לנחישות ולגיבוי הציבורי הייתה תרומה משמעותית להצלחת המועצה במהלך זה!

תביעת "השתקה" נגד פעילה סביבתית

ליאורה אמיתי, פעילת סביבה שניהלה את עמותת אל"ס (אזרחים למען הסביבה), הפועלת בגליל, נתבעה על ידי שלמה כץ, מנהל מחוז הצפון של משרד הגנת הסביבה, תביעת דיבה אישית. שלמה תבע אותה בשל דברים שאמרה לעיתונאית על אופן התנהלותו וטיפולו בתקלות שאירעו בבתי הזיקוק בחיפה. אחרי ששמעתי על תביעה זו, פרסמתי בפייסבוק (וגם כמודעה בא-לה גוש) פוסט תמיכה בליאורה. הפוסט הסביר את האירועים שקרו, וקרא לציבור לתרום כסף להגנתה המשפטית של ליאורה. ראיתי בתביעת דיבה זו מהלך שמטרתו להשתיק את ליאורה. לאיים עליה ועל פעילי סביבה אחרים בפגיעה כלכלית אישית, כדי שיחששו לבקר אותו. בהמשך לדברים שאמרה ליאורה בדיון בכנסת ופנייתה לגורמים נוספים, הושעה שלמה כץ מטיפול בבתי הזיקוק. השבוע קבלתי מליאורה הודעה כי תביעתו של שלמה כץ נגדה נמחקה והוא חויב לשלם לה אלף ₪ הוצאות משפט.

מסקנה: מאבק על עניינים צודקים ונכונים, סופו שמביא לתוצאות חיוביות.

עמותת הסביבה

שני המאבקים שהוזכרו לעיל מדגימים מאבקים סביבתיים הנערכים בין מי שמייצגים אינטרס ציבורי ובין בעלי אינטרס כלכלי, פרטי או אחר. המשותף ביניהם הוא, שאת אינטרס הציבור מייצגים בדרך כלל מתנדבים הפועלים מתוך אכפתיות. מתנדבים אלה פועלים לעיתים גם כאשר הבעיה אינה מאיימת עליהם ישירות, כמו במקרה של ליאורה אמיתי (אינה תושבת חיפה), ולעיתים כאשר הבעיה מסכנת ציבור הכולל גם אותם אישית, כפי שהיה במחצבה.

בשני המקרים, נמנעו הרשויות, בתחילת המאבק מפעולה כנגד החברות הפרטיות, אך בהמשך, כאשר הגיבוי הציבורי למאבק התגבש והתעצם, נרתמו למניעת המטרד הסביבתי.

בעשרים שנות פעילותה, הצליחה עמותת הסביבה להוביל לפתרונן של בעיות סביבתיות רבות שהפריעו לתושבי משגב והאזור. כיון שהעמותה אינה עוסקת בשיווק ובפרסום פעילותה, רוב התושבים הצעירים יותר בישובים, אינם מודעים לפעילות העמותה ולצורך בחיזוקה. בהנחה שקוראי המדור רגישים לבעיות סביבה שונות, איש איש ביישובו, אנצל את השורות הבאות להזמנת קוראים שאינם חברי עמותה עדיין, לחבור אליה.

העמותה מעוניינת בהרחבת שורותיה. הצטרפות חברים נוספים תאפשר הרחבת פעילותה!

להצטרפות: אנא פנו אל הדס טל, רכזת העמותה,  04-6620138 או 058-6620138  או באימייל: amutat.hasviva@gmail.com.

המאמר האחרון עסק בשכונות ירוקות ובעובדה, שלא תמיד הן עומדות בצפיות הנתלות בהן. המאמר נחתם באזכור קצרצר של מסמך משגבי חדש שעניינו הנחיות תכנון "ירוק" לשכונות חדשות במשגב. הבטחתי להרחיב, ואכן בכך, יעסוק המדור הפעם. עם זאת, לבקשת אחד מקוראי המדור,  אתחיל בהתייחסות תמציתית להכנות הנדרשות לשילוב מערכת מים אפורים בבית, בין אם מדובר בתכנון של בית חדש,  ובין, אם בשיפוץ בית קיים.

הכנות להתקנת מערכת מים אפורים

קיימות מערכות מסוגים שונים לטיפול במים אפורים. המכנה המשותף לכולן הן ההכנות להתקנה, אותן רצוי לבצע במהלך בניית או שיפוץ הבית:

א. בחירת מיקום העמדת המערכת
ב. הפרדת המקלחת, כיור הרחצה ומכונת הכביסה מצנרת הביוב, והוצאת צינור המנקז אותם החוצה, למקום בו תעמוד המערכת
ג. הכנת שקע חשמל מוגן מים בקרבת המקום, המתוכנן למערכת

בחירת מיקום המערכת, חשובה. המים צריכים להגיע אליה בזרימה חופשית. לכן, עליה להיות נמוכה מיציאת המקלחת/כיור/מכונת כביסה ובשיפוע שיבטיח זרימה רציפה. קרבת המיקום המתוכנן למערכת לבריכת ביוב, גם היא חשובה. אם אין משתמשים במים האפורים גם להדחת אסלות, בחורף, כאשר אין משקים, יוזרמו המים האפורים לביוב. נקודת החשמל תאפשר הפעלת משאבה, ברז חשמלי או מערכת בקרה, במידה ונרצה בהם.

עד כאן בנושא ההכנות. בהמשך נחזור ונרחיב נושא זה על יתרונותיו ובעיותיו.

מסמך הנחיות לתכנון שכונות ירוקות במשגב

המסמך הוכן ע"י צוות רב מקצועי מתנדב של תושבי משגב, אדריכל ד"ר נועם אוסטרליץ, שנשכר לשם כך על ידי המועצה, וגלעד אוסטרובסקי, מנהל אגף סביבה וקיימות במועצה. הצוות כלל מתכננים ומתכננות מתחומים רלוונטיים כאדריכלות, אדריכלות נוף, תכנון ערים, גנים וסביבה, מלווי בניה ירוקה וגורמים אחרים שעיסוקם תב"עות – תכניות בניין עיר של ישובים. המסמך יציע למתכנני תב"עות חדשות (או שינויים בוותיקות), הנחיות, האמורות להוביל לתכנון שכונות חדשות במשגב, כשכונות ירוקות. גם מי שמתכננים תכנון מפורט של שכונה חדשה על סמך תב"ע ותיקה, יוכלו לאמץ חלק ניכר מהנחיות המסמך. בכך יובילו לתכנון שכונה זו כמקיימת יותר.

המסמך מתייחס לשבעה פרקים:

1. התאמה לטופוגרפיה והשתלבות בנוף הגלילי
2. תכנון שטחים פתוחים בתפיסה אקולוגית
3. תכנון חברתי, קומפקטיות ואפיון שטחים פתוחים
4. תכנון רחובות בעדיפות להולכי רגל
5. תכנון רחובות בתפיסה אקולוגית
6. בניה ירוקה
7. תכנון אסטרטגי לישוב לדורות

שכונה שהתכנון וההקמה שלה יהיו בהתאם להנחיות המפורטות בשבעת הפרקים לעיל, תהיה שכונה ירוקה.

להלן פירוט תמציתי של חלק מהנושאים המפורטים במסמך. ההנחיות מגדירות את שלב התכנון לו רלוונטי כל נושא, מי המתכנן האמור לממשו ומה המטרה או היעד, אליו יש להגיע. המסמך, אף כי הוא מקיף בהסתכלותו, בנוי באופן מצומצם, בהיר ונוח לקריאה ולשימוש. שכונה שתתוכנן ותוקם על פי מסמך זה, תתאפיין במרכיבים המקיימים הבאים:

• התאמה לטופוגרפיה, צמצום חציבה והפרת קרקע.
• עידוד תנועה לא ממונעת – רוחב הכבישים בה יהיה תקני, אך תנועה לא מנועית תהיה בעדיפות.
• המדרכות תהיינה מוצלות. צירי התנועה יאפשרו הליכה נוחה ובטיחותית בשכונה, וממנה למרכז הישוב.
• השטחים הציבוריים בשכונה יתוכננו מראש בראייה קהילתית כוללת, על סמך פרוגרמה יישובית כוללת שתוכן, כדי לשמר ולחזק את האיכות האקולוגית של הישוב.
• תכנית השצ"פים ביישוב תנגיש אותם לכל סוגי האוכלוסייה, תזמן מפגשים חברתיים ותשתלב בדרכי השכונה. התאורה הציבורית תהיה פונקציונאלית, ותפחית זיהום אורי (תאורה החודרת לחלונות הבתים בלילה, מפריעה לבעלי חיים ליליים ונראית למרחוק שלא לצורך).

שכונה ירוקה ומקיימת היא שכונה שהבנייה בה היא בניה ירוקה. מבני ציבור וחינוך שיוקמו בה, ייבנו על פי תקן בניה ירוקה למבני חינוך ומבנים להתכנסות ציבורית.

בתים פרטיים צמודי קרקע, המאפיינים את יישובי משגב, נעדרים מהתקן הישראלי לבניה ירוקה. המסמך מנחה הכנת "מתווה מקומי שיכלול נושאי בניה ירוקה שיוגדרו כחובה, ותחומים בהם יש לעמוד בסטנדרט מתקדם ויעיל מהמקובל".

בתכנון שכונה חדשה ביישוב ייושמו מסקנות ולקחי תהליך "ישוב לדורות" של אותו יישוב. תהליך התכנון יכלול מרכיבי שיתוף ציבור, שישולבו בו בשלבים שונים.

הנושאים שפורטו לעיל מייצגים חלק מכלל הנושאים ותת הנושאים המפורטים במסמך, שהעבודה עליו טרם נשלמה. לאחר גיבושו, יוגש המסמך לאישור מליאת המועצה. אישור זה יקנה לו מעמד של מסמך מנחה למתכננים.

איך קשורה כפר סבא למשגב?

החדשה הפותחת בחדשות הבוקר עסקה בהארכת מעצרו של ראש עיריית כפר סבא בעשרה ימים, באשמת קבלת שוחד. עם ראש העירייה נעצרו אנשים נוספים, ביניהם מי שנחשד בתשלום השוחד.

למה אני טורח לספר לכם זאת? סבלנות… הסיבה תתברר עוד מעט… יום אחד, לפני כשמונה חודשים, צלצל הטלפון במשרדי. הדובר בצדו השני של הקו הזדהה כעורך דין. אחרי שווידא כי הוא מדבר עם גידי אהרוני, אמר לי כי הוא מעוניין להתייעץ איתי בנושא בניה ירוקה. לשאלתי במה מדובר, נעניתי כי תחילה עליו לבדוק איתי האם עבדתי בעבר עבור חברת בניה מסוימת, שבשמה נקב. כאשר אמרתי לו שמעולם לא עבדתי או הייתי בקשר עם חברה זו, הסביר לי שמדובר בבניין מגורים שנבנה בכפר סבא, על ידי חברה מסוימת זו, כבניין "ירוק". רוכשי הדירות בבניין זה שילמו מיטב כספם כדי לגור בבניין "ירוק". לאחר האכלוס, התעורר בחלקם ספק באשר לעמידת הבניין בדרישות תקן בניה ירוקה. הם פנו לעו"ד כדי שיבחן את האפשרות לתבוע את החברה הזו והוא פנה אלי.

אירוע זה התרחש בהמשך לסדרת מאמרים שהתפרסמה בא-לה גוש. שמו של המאמר הראשון בסדרה זו היה: תקן שכונות ירוקות. והוא נפתח במשפטים הבאים:

בשנים האחרונות, מתהדרות שכונות הצצות כפטריות אחרי גשם, בשמות הכוללים דימויים כמו "הירוקה", "הנחל", "הפרחים" ועוד…

"כרמי אלון הירוקה" ואחיותיה, משתמשות בטבע ובירוק, בדרך כלל כמהלך שיווקי. לעיתים קרובות מדי, הירוק העיקרי בהן מצוי בשמן. לחלק מהשכונות הקוראות לעצמן ירוקות, נכון היה לקרוא "מתיירקקות"…  רוב הבתים הנבנים בהן אינם עומדים (לכאורה, בדרך כלל…) בדרישות התקן, אינם בעלי תו בניין ירוק והתכנון השכונתי שלהן רחוק מלהיות ירוק. עד כאן, תחילת המאמר ההוא, שמסתבר כי הגיע עד כפר סבא… כדי לא לערב בפרשה חברות אחרות הבונות בכפר סבא, אוסיף כי על פי הפרסום ב"קול ישראל" הבוקר, אחד מעצורי הפרשה שפתחה את מהדורת הבוקר, היה מנכ"ל החברה לגביה פנה אלי  עורך הדין משיחת הטלפון ההיא.

מה במשגב?

יישובי מוא"ז משגב מתפתחים. בכל שנה נבנות בחלק מיישובי משגב שכונות חדשות. המודעות ל"בניה ירוקה" במשגב, מתפתחת אף היא. לעיתים מבקשים משתכני אחת השכונות, לבנות אותה בבניה ירוקה, לפעמים זו יוזמה של הישוב. חלק משכונות אלה אכן מוכרזות כירוקות והבתים הנבנים בהן אמורים להיות "ירוקים". גם בשכונות "רגילות" נבנים מדי פעם בתים "ירוקים". אלא שגם כאן וגם כאן, לעיתים התוצאה המתקבלת, אינה תואמת את צפיות חלק מהמשתכנים. מדי פעם אני מוזמן לבקר בבית "ירוק", כיון שלמרות שההסקה בו  פועלת, "הבית קר", או שלדעת הפונה אלי, "השכונה אינה מספיק "ירוקה"… "

במשגב הסיבות לכך אחרות. חוסר מודעות או ידע של מתכנן, קבלן או מפקח, או לעיתים, ניסיון להפחתת עלויות. הוזלה שולית של עלויות הבניה עליה משלמים ביוקר, בהמשך.

אנחנו חיים באזור שבחורף קר בו ובקיץ חם. כדי לעבור את החורף והקיץ בנוחות, עלינו לדאוג לבידוד טוב של בתינו על כל חלקיהם. תוספת העלות הנדרשת לצורך בידוד טוב של הקירות, הרצפה והגגות, אינה גבוהה. אלא שבידוד אינו מטבח, אינו נראה לעין ואי אפשר להתגאות בו. לכן, לעיתים קרובות מסתפקים המתכנן/הקבלן/המפקח (בחרו את הרצוי…) או המשתכן, בבידוד המינימלי הנדרש על פי תקנות חוק התכנון והבניה. אין בכך די.

גם סוג החלונות בבית וגודלם משפיע לטובה או לרעה על יכולת הבית לשמר את החום שמפיקים בבית אמצעי החימום. שטח חלונות הבית אמור להיות אופטימלי. עליהם לאפשר אוורור ולהכניס הביתה חום שמש מירבי בימי החורף הבהירים, אך גם למנוע מחום רב מדי "לברוח" מהבית החוצה. גם בכך עוסקת הבניה הירוקה. מי שבונה או משפץ את ביתו, ראוי שייתן לכך דעתו. תוספת העלות שולית ביחס לעלות הבית אבל והרווח הכספי שהיא מניבה לאורך שנות החיים בבית, גדול פי כמה וכמה!

תכנון שכונות ירוקות במשגב

בשנתיים האחרונות הוביל מנהל היחידה הסביבתית במועצה, פעילות מתמשכת לגיבוש הנחיות לתכנון "ירוק" של שכונות חדשות במשגב.

פעילות זו, שבוצעה בהתנדבות על ידי צוות היגוי מקומי עם יועץ חיצוני (ד"ר אדריכל נועם אוסטרליץ) ששכרה המועצה, הניבה מסמך מנחה בשם תכנון ביישובי משגב על פי עקרונות הקיימות.  במסמך זה יעסוק המאמר הבא.

שני המאמרים האחרונים שעסקו בתנורי מסה, נועדו להסביר את המבנה ואופן פעולת תנור המסה, תנור שלא הכרתי קודם לכן. כיון שנשאלתי לדעתי לגביו, החלטתי ללמוד, להכיר ולהתייחס.

במאמר שלהלן אשלים מידע בנושא ארובת תנור העץ, לסוגיו. הארובה אמורה לפנות את הגזים הנפלטים בתהליך שריפת העץ, אל מחוץ לבית, באופן שיפחית את זיהום האוויר בבית. היחס בין קוטר הארובה ואורכה האנכי, קובע את "המושך" – עוצמת היניקה המפנה את הגזים מהתנור החוצה. קוטר הארובה קשור לכמות האנרגיה שמספק התנור בזמן נתון – הספק התנור. כל שינוי בכיוון זרימת הגזים אל הארובה, מגדיל את התנגדותה לזרימת הגזים החוצה. כך גם הצנרת האופקית העוברת במסה התרמית של תנור המסה כדי לחממה, קודם שגזי השריפה יוצאים דרך הארובה האנכית.

הגדלת ההתנגדות לזרימה מחייבת הגדלת "המושך", התלוי גם בהפרש הטמפרטורה בין הפתח העליון של הארובה האנכית לפתחה התחתון. אני מטריח אתכם בפרטים טכניים אלה כדי להסביר שתנור המסה אינו פולט פחות מזהמים כי הוא שורף יותר טוב את העץ (יתרון ב' במאמר הקודם) אלא משום שמפל הלחץ הגבוה מאיט את זרימת הגזים בארובה וגורם לספיקה נמוכה של המזהמים החוצה. חלק מהחלקיקים המזהמים אינו נפלט דרך הארובה אלא שוקע בצנרת האופקית. לכן קיימים בצנרת המסה התרמית פתחי ניקוי, ונדרש ניקוייה לפחות אחת לעונה. אבל, כיון שחלק מתוצרי שריפת העץ כן נפלט דרך הארובה, נחזור לבעיות שגורמים תנורי העץ השונים – כולם.

אחד הקוראים שאל אותי מדוע לא ציינתי בין מפגעי תנורי העץ את לכלוך הכביסה בפיח. לדבריו, ייבוש הכביסה שלו בחוץ בחורף, כרוך בכביסה חוזרת עוד טרם יבשה הכביסה. פיח עשן תנור העץ בבית שכניו משחיר אותה על החבל, ואינו מאפשר הכנסתה לארון הבגדים.

היבט נוסף אליו נחשפתי לאחרונה הוא שימוש בעץ מכריתה בלתי חוקית. מסתבר כי הובלת עץ מחייבת קבלת רישיון מקק"ל, המאשרים אותה רק אם העץ הוא ממקור מורשה.

חלק מהעץ המשווק בארץ מקורו בכריתה לא חוקית והשימוש בו מעודד אותה. אם אתם כבר שורפים עץ לחימום ביתכם, אנא בקשו מהספק להראות לכם רישיון הובלה כדי לוודא שמקור העץ חוקי.

מסתבר כי חוק התכנון והבניה מחייב הצגת תכנית ארובה לוועדה המקומית. הוועדה אמורה לאשרה רק אם היא עומדת בתקן הישראלי לתנורי עץ (ת"י 1368). חלק 2 שלו מגדיר את גובה הארובה מעל הגג (משופע או שטוח) ומעל החלונות העליונים של בתי השכנים [1]. פקחי הוועדה המקומית אמורים לאכוף את התקן ולוודא שכל ארובות תנורי העץ במשגב יעמדו בדרישותיו. האם הם עושים זאת?

התקן מגדיר גם את העץ המיועד לשריפה בתנור ואת אופן אחסונו. העץ אמור להיות יבש, לא מעובד (לא מסיבית, MDF או מוצרי נסורת דחוסה אחרים, הפולטים תוצרי שריפת הפולימרים המדביקים אותם) [2].

וועדת מומחים, בראשות פרופ' מנחם לוריא, הציעה (כמו מדור זה…) להפסיק לחלוטין את השימוש בעץ לחימום בתים [4]. איני יודע אם קריאתה תישא פרי ואם מי מבעלי התנורים יוותר על חימום בעץ. יש רשויות שחוקקו לעצמן חוק עזר מקומי למניעת זיהום אויר וקונסות בעלי תנורי עץ מזהמים [3]. אולי זו הדרך בה גם על משגב לנהוג. ככל שירבו פניות למועצה על מפגעי תנורי העץ, יגדל הסיכוי להתייחסותה לנושא זה. פניות מרובות של תושבי הישובים למועצה, בדרישה שתפעל למניעת זיהום האוויר ביישובם, עם עותק לנציג הישוב במליאה ועותק לעמותת הסביבה, עשויות להניע את המועצה לפעולה. הוועדה המקומית היא אורגן של המועצה. אכיפה שלה בנושא עמידת ארובות תנורי העץ בתקן, עשויה להיות צעד ראשוני מיידי לשיפור איכות האוויר בישובים בחורף.

מקורות:

1. ת"י 1368 – תנור הסקה ביתי המוסק בדלק מוצק
2. משרד הגנת הסביבה – מדיניות אגף איכות אויר באשר להסקה ביתית בשריפת דלקים
3. חוק עזר לירושלים (מניעת מפגעים – זיהום אויר) התשס"ז 2007
4. התכנית הלאומית לצמצום זיהום האוויר בישראל 2012

במאמר הקודם, בו הסברתי שוב את מגרעות חימום הבתים בעץ, קוממתי עלי לא מעט מחסידי תנורי עץ. רובם ציינו את העלות הנמוכה המניעה אותם לשימוש בעץ להסקה. אחרים ציינו  את החום הנעים שמקרין תנור העץ, המאפשר להסתובב בבית בטי-שרט, בשיא החורף. גם הריח הנעים והלהבות המרצדות לא נעדרו משלל הטיעונים. החידוש היה מידע משני קוראים שבביתם מותקן תנור מסה שביצועיו סותרים (לדעתם) את העמדה שהצגתי במאמר האחרון. כיוון שממילא התכוונתי לייחד מאמר לסוג תנורים זה, אספתי חומר רב ולהלן עיקרי הממצאים.

התמונה מראה תנור מסה באחד מיישובי משגב. התנור מורכב מתא בעירה עשוי חומר קרמי, עטוף במיכל פלדה, עם דלת פתיחה קדמית מזכוכית.

החומר הקרמי המבודד ממנו עשוי תא הבעירה, עמיד בטמפרטורה גבוהה מהטמפרטורה בה יכולה לעמוד פלדה יצוקה ממנה עשויים תנורי העץ. לכן יכולה טמפרטורת הבעירה בו, להגיע ל-1200 מעלות צלזיוס, טמפרטורה גבוהה מטמפרטורת הבעירה האפשרית בתנור פלדה [2].

תא הבערה הקרמי נתון בתוך מיכל עשוי ברזל או פלדה. המיכל מוגן בחלקו התחתון במעטה בוץ מבודד, המפחית גם הוא את התקררות הגזים הנוצרים תוך כדי בעירה ומונע כוויה עקב מגע אקראי בחלקו המבודד. בניגוד לארובה בתנור סטנדרטי, תכנון ארובת תנור המסה אינו שיגרתי. גזי השריפה הנוצרים בתא הבעירה זורמים בצינור ארוך העובר בתוך מבנה המסה, קודם שהם עוברים לארובה אנכית רגילה. במהלכו מתא הבעירה לארובה, משנה הצינור את כיוונו מספר פעמים, קודם להגעתו לארובה האנכית.

השינויים בכיוון הזרימה גורמים לעירבול הגזים הזורמים בצנרת ובכך לשיפור מעבר החום מהגזים החמים למסה בתוכה הם זורמים. המסה קולטת את החום מגזי הבעירה בזמן שהתנור פועל. כאשר העץ נשרף עד תום והאש כבתה, המסה החמה עדיין, ומשיכה לפלוט חום ולחמם את האוויר בחדר.

כפי שרואים בתמונה, את המסה התרמית ניתן לעצב כבסיס לספה או מושבים, או בצורה אחרת. אורך הספה יכול להיות מספר מטרים והיא יכולה להיות בעלת צורה ואופי כרצון בעלי הבית. אופן תכנון תנור המסה אמור להוביל לדעת מי שפיתח ותכנן אותו [1], ליתרונות מסוימים על פני תנורי עץ רגילים:

1. נצילות טובה יותר של האנרגיה האצורה בעץ
2. המסה המחוממת ממשיכה לפלוט חום לחדר גם אחרי כיבוי התנור
3. כמות המזהמים פחותה בתא הבעירה, עקב טמפרטורת השריפה הגבוהה בו

נושא זה ובעיקר סעיף 3 לעיל, ראוי לטיפול יסודי. מדובר בנושא שהיבטיו רבים ורחבים. מחמת קוצר היריעה בזמן הנוכחי, ימשך הדיון בנושא זה במאמר הבא.

בחלקו הבא של המאמר יוצג תרשים סכמטי של תנור מסה, יוסבר המבנה העקרוני שלו, יוצגו ערכי טמפרטורה מדודים בחלקים שונים של התנור שבתמונה וכן תוצאות מדידת טמפרטורה בתנורים אחרים, להשוואה. בסיומו של החלק הבא יידונו יתרונותיהם וחסרונותיהם של אותם תנורים בהיבטי יעילות החימום וכן השפעתם על בריאות המשתמשים והסביבה.

מקורות:

1. ROCKET MASS HEATERS – Ianto Evans and Leslie Jackson

2. שיחה עם עדיאל שנאור – בונה תנורי מסה.

החורף שהגיע, מביא עמו את עשן תנורי העץ המיתמר מחלק מהבתים ובעיות נשימה למבוגרים וילדים הנחשפים לו. אחת הקוראות, הסובלת בחורף מקוצר נשימה עקב עשן תנורי העץ ביישובה, בקשה שאפרסם שוב את סקירת אמצעי חימום הבית והשפעת תנורי העץ. פניות דומות קבלתי גם מאחרים. מחמת חשיבות הנושא, אשתמש בחלקים מהמאמר ההוא שהתמקדו בתנורי העץ, סוגיהם והשפעתם עלינו ועל ילדינו.

מנתונים שקבלתי אז במרכז בריאות משגב, עולה כי בין אם יש לנו תנור עץ בביתנו ובין אם אנו "נהנים" מעשן שכנינו, אנחנו חשופים לבעיות בדרכי הנשימה שלנו וכנראה שגם לתחלואה נוספת העלולה להופיע בהמשך. להלן תחילת המאמר שהתפרסם לפני שנה:

בשבוע שעבר ניסה החורף להרים ראש ולהתניע. גשם ירד בכל הארץ, ילדים מיהרו ללבוש בגדי חורף. ריח רענן של יורה עמד באוויר שנשטף ונוקה. למחרת פרצה שוב השמש, ייבשה את השלוליות והחזירה את החורף ל"בוידעם" לעוד מספר שבועות.

אבל לא לעולם חוסן. את עונות השנה אין לעצור. במוקדם או במאוחר יחזור החורף הקר וישתלט על סדר יומנו. את המדור נקדיש הפעם לחימום הבית, משיקולי קיימות ובניה ירוקה.

נתחיל בנושא המעסיק רבים: בין אם אתם בשלב תכנון או סיום בנייה, ובין אם אתם גרים בבית ותיק, סוגיית חימום הבית בחורף עולה ומטרידה שוב ושוב. אתם ממש לא לבד. שותפים לתהייה זו אנשים רבים, המתלבטים בבחירת שיטת חימום הבית המתאימה להם ביותר.

משחר ההיסטוריה חימם עצמו האדם באש עצים בוערים. למרות ששחר ההיסטוריה כבר מזמן לא כאן, חלק מבתינו עדיין מוסקים בתנורי עץ. בעליהם מפעילים אותם מסיבות שונות ומגוונות: חום נעים, ריח נעים, מראה הלהבות המרצדות, ובעיקר – תפישתם כפתרון הזול ביותר…

אחד הפתגמים עליהם גדלתי היה: "הזול יקר, והיקר זול". מוצרים זולים מתקלקלים מהר ועולים יותר בסופו של חשבון, כשצריך לתקנם או לקנותם שוב. זה נכון כאשר מדובר במוצרים שניתן לתקן או לקנות.

אלא שכאשר "המוצר" הוא בריאות, לעיתים התיקון אינו אפשרי, ולא ניתן לרכוש בריאות חדשה.

עץ בוער פולט גזים רעילים, פיח ואדי מים הסופחים חלק מהגזים והפיח. פליטות אלה מזהמות הן את אוויר הבית (דרך סדקים הקיימים בתנור ו/או בארובה העוברת בתוך הבית), והן את האוויר בחוץ. להלן ציטוט מאתר האגודה למלחמה בסרטן המתייחס לתנורי עץ:

"מספר מחקרים מצאו עליה בשכיחות סוגי מחלות סרטן (הריאות, העור ומערכת השתן) בקרב אנשים שנחשפו לתערובות של פחמימנים ארומאטיים פוליציקלים (PAHs) . המקור העיקרי לחומרים אלו הינו שריפת תרכובות המכילות פחמן. תרכובות PAHs הנמצאות באוויר נוצרות עקב בעירת עץ ודלק לבישול וחימום בתים".

בריאותנו היא "הרכוש" היקר ביותר שבבעלותנו. שימוש בעץ כחומר הסקה עלול לפגוע בבריאות ילדים ומבוגרים בביתנו, בבתי שכנינו, בחברינו החולפים ברחובנו ובישוב כולו.

נכון: לא תמיד השפעת העשן מיידית. תחלואת מי שנחשף לעשן תנורי העץ עלולה להופיע שנים מאוחר יותר. אבל מדוע להסתכן ולסכן אחרים? מסתבר שיש במשגב ישובים בהם, בגלל העשן והריח האופפים אותם בחורף, מעדיפים תושבים רבים למעט ביציאה מבתיהם אחה"צ ובערב. הריח הזה מקורו בתערובות הארומטיות עליהן מדבר הציטוט לעיל.

אלא שהבעיה אינה רק סרטן. הרבה קודם מגיעות בעיות בדרכי הנשימה והחמרת תסמיני אסטמה אצל מבוגרים וילדים. בעיות אלה נובעות מזיהום האוויר שאנו מביאים על עצמנו, במו ארובותינו ותנורינו, הן בבית והן בחוץ.

עד כאן ציטוטים מחלקו הראשון של המאמר ההוא, המציג בהמשכו חלופות חיסכון בריאות יותר:

ללא זיגוג כפול והכי חשוב – חימום עם מזגנים או משאבות חום (לרגישים ליובש האוויר מהמזגן). אמצעים אלה או חלקם, יפחיתו את עלויות החימום בבית ויתרמו לבריאות משפחתכם ושכניכם.

בשנה האחרונה התחילו משגב טרנד תנורי עץ חדשניים. שמות כגון תנורי מסה, "רוקט" וגולת הכותרת "Wood Box" נשמעים "על השבילים". התבקשתי להתייחס גם לתנורים אלה, שחלק מהציבור משתכנע להתקין ובכך מזיק לעצמו ולסביבתו.

במאמר הבא אתייחס לתנורים אלה כדי שאלה שמי שאינו בקי יכיר את דרך פעולתם, יתרונותיהם וחסרונותיהם. אני מבקש לחתום מאמר זה בציטוט מתוך דוא"ל שקיבלתי לפני מספר חודשים מאחד הקוראים:

…."אם תרצה, אוכל להביא לך עדויות של אנשים שחוו מצבים מסכני חיים בשל עשן בערת העץ. כאמור, הגענו בישוב לערכים קיצוניים. אחד ממפחי הנפש הגדולים שלי הוא אדישות הקהילה."

חברים בעלי תנורי עץ: מחיר הנזק הבריאותי שאתם גורמים לעצמכם ולשכניכם בישוב, גבוה בהרבה מהרווח המדומה ממנו נדמה לכם שאתם נהנים. לטובת בריאותכם, בריאות ילדיכם ושכניכם, אנא השביתו את תנורי העץ שלכם. חממו בתיכם באמצעי חימום פחות מזיקים.

בשבוע שעבר שודרה בטלוויזיה כתבה בנושא תרופות פגות תוקף או כאלה שהצורך בהן פג. הנושא העיקרי בו עסקה הכתבה היה עמותת "חברים לרפואה" העוסקת באיסוף תרופות שהצורך בהן פג, וניתובן לזקוקים, שידם אינה משגת לשלם עבורן. אף כי מדובר בנושא שאינו בנייה ירוקה החלטתי לעסוק בו משום שיש לו השלכה סביבתית.

בבתי מרקחת של כל קופות החולים ובחלק מהפרטיים, מוצבים כיום מיכלי איסוף, המיועדים לקליטת תרופות שאינן בשימוש לצורך גריסתן והטמנתן בחביות מתכת אטומות באתר מורשה. עם זאת, ממצאי סקר שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ב- 2014, הראו כי רק 14 אחוזים מאוכלוסיית ישראל מחזירים תרופות ישנות למיכלי איסוף אלה [5].

לדברי הרוקח האחראי במרכז בריאות (שירותי בריאות כללית), המצב במשגב טוב יותר. כמחצית  לקוחותיו מחזירים תרופות שאינם צורכים, למיכל האיסוף.

תרופות מכילות חומרים רעילים, האמורים להועיל לאדם לו נועדו. כאשר הן מושלכות לפח האשפה, הן עלולות להגיע למטמנות, להתפרק ולחלחל למי התהום. הגעתן הישירה מהאסלה למכוני הטיהור משאירה במים המטוהרים כמחצית החומרים הפעילים [3]. מים אלה, המשמשים להשקיה חקלאית, יכולים, לדעת המדען הראשי במשרד הגנת הסביבה, להגיע לפירות וירקות, ו/או לחלחל למי התהום.

משקל התרופות המוחזרות ונאספות בבית המרקחת של מרכז בריאות משגב, הוא כשלושים ק"ג לחודש, נכון ליום כתיבת מאמר זה. מה עם למעלה משלושים ק"ג תרופות במשגב שאינן נאספות ומטופלות?

אף כי בישראל לא נערך קמפיין הסברה, והדבר לא נאמר לציבור במפורש, להשלכת תרופות לפח האשפה או לאסלה, השפעה שלילית על הבריאות. אחרת, לא היו קופות החולים משקיעות משאבים ומטפלות בתרופות ישנות כמו בפסולת מסוכנת. עם זאת, הדברים אינם נאמרים לציבור מפורשות. חיפושים פשוטים באתר האינטרנט של דוברות משרד הבריאות בנושאים כגון אנטיביוטיקה במים, הורמונים במים או שיירי תרופות במים, נענו בתשובה אחידה: "לא נמצאו תוצאות"… חיפוש באנגלית של אותן מילות מפתח מעלה מחקרים רבים המאששים הימצאות שיירי תרופות במים. החוקרים אינם משערים כי יש שיירי תרופות במים, הם בטוחים בכך ומפרסמים זאת בעיתונות המקצועית [6]. בעברית מצאתי רמזים המתייחסים להתפתחות מינית מוקדמת של ילדים, תופעה הנצפית הן בישראל והן בעולם. מסתבר כי שכיחות תופעה זו הולכת וגדלה בקרב ילדים, בעיקר אצל ילדות. לדעת פרופ' צבי צדיק, אנדוקרינולוג ילדים ומתבגרים בבי"ח קפלן, קשורה ההתבגרות המינית המוקדמת של ילדות ל"חשיפה לחומרים בעלי פעילות אסטרוגנית במזהמים סביבתיים" [1].

עמדה מרחיבה יותר ניתן לקרוא במאמרה של ד"ר עירית בסנר, רופאת ילדים, מנהלת מרפאת מתבגרים בחיפה [2]. המאמר מציג את החשיפה להורמוני מין מהסביבה כגורם אפשרי להתבגרות מינית מוקדמת.

ציטוטים אלה מובאים כאן כדוגמה לבעיות רפואיות, העלולות להיגרם עקב הגעת תרופות לאקוויפר.  הורמוני מין יכולים להגיע למתקני טיהור השפכים גם ממקורות אנושיים, אלא שריכוזם בהפרשות נמוך משמעותית מריכוזם בתרופות. מכאן שהתשובה לשאלה שבכותרת היא:

אין להשליך תרופות לפח או לאסלה

מה עושים עם תרופות מיותרות? תרופות ישנות ופגות תוקף, ניקח לבית המרקחת במשגב ונשליך למיכל האיסוף המיועד לכך.

תרופות שתאריך התפוגה שלהם טרם הגיע, רצוי למסור לעמותת "חברים לרפואה" שהוזכרה בפסקה הראשונה. עמותה זו, המפעילה בית מרקחת "חינמי", תשמח לקבל תרופות שנותרו ללא שימוש ולנתב אותן לנזקקים שאין באפשרותם לרכוש תרופות.

ל"חברים לרפואה" מתנדבים ונקודות איסוף בכל רחבי הארץ. הנקודה הקרובה למשגב ממוקמת במשרדי "מטב" בקניון לב כרמיאל, רח' מורד הגיא 100 בכרמיאל. מרכזת איסוף התרופות היא תמר כהן, 04-9885189 (התקשרו בין 08 ל- 16) דוא"ל: karmiel@matav.org.il .

מקורות:

1. התבגרות מינית: מקדימות את זמנן – שיחה עם פרופ' צבי צדיק, יו"ר רשות המחקר ואנדוקרינולוג ילדים ומתבגרים במרכז הרפואי קפלן.
2. התבגרות מינית מוקדמת – ד"ר עירית בסנר, מומחית לרפואת ילדים, מרכזת מרפאת מתבגרים בחיפה, מאוחדת, מחוז צפון ושומרון.
3. שאריות הורמונים ותרופות נשארים במי ההשקייה ראיון עם המדען הראשי של משרד הגנת הסביבה – יעל עברי-דראל, ynet9.2009
4. זורקים תרופות לפח או לאסלה? אז תפסיקו. הן עלולות להגיע לצלחת שלכם – אסף בן נריה, "הארץ" 26.11.16
5. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) – נתונים על הרגלי המי חזוּר של הישראלים מתוך הסקר החברתי 2014, הודעה לתקשורת 229/2915 מ- 26.8.2015.
6. Drugs in Our Drinking Water? – Kathleen Doheny, WebMD archives

 

גזי החממה, המהווים חלק מתערובת הגזים באטמוספירה, הם הגורם להתחממות כדור הארץ. אחד מהם, השני בהשפעתו על התחממות כדור הארץ (אחרי אדי המים), הוא דו-תחמוצת הפחמן. ריכוז גז זה באטמוספירה עולה, בתלות בהתנהגות האוכלוסייה. דו-תחמוצת הפחמן נפלט בשריפה של דלק ופחם, המשמשים ליצירת אנרגיה חשמלית ולהנעת אמצעי תחבורה. על צריכת אנרגיה זו יש לכל אחד מאתנו השפעה, גם אם היא קטנה מאוד ברמה האישית. צריכתנו האישית גורמת לייצור גזי חממה בשיעור קטן יחסית.

חיסכון בצריכה האישית שלנו יתרום תרומה להפחתת ההתחממות הגלובלית. אבל, אם נכפול חיסכון קטן זה במספר מיליוני אנשים בישראל שיצטרפו ויחסכו אף הם, או במאות מיליוני תושבי העולם המערבי המייצר את רוב גזי החממה, אנו עשויים לגלות שחל שינוי במגמת ההתחממות. על כך, (בין היתר) סיכמו אומות העולם בהסכם פריז, ועל כך הן דנות כעת בעת כתיבת מילים אלה, בוועידת מרקש.

ממחקרים שונים עולה כי רוב האנרגיה המיוצרת בעולם נצרכת ע"י מגזר המגורים והשירותים. הגרף מראה את פילוג צריכת האנרגיה בעולם לפי מגזרים עיקריים: תעשייה, תחבורה, מגורים ושירותים. מסתבר כי המגזר הצורך את מירב האנרגיה הוא מגזר המגורים והשירותים הצורך 37% מהאנרגיה הנצרכת בעולם, יותר מתחבורה ויותר מתעשייה. מאפיין משותף למגזר המגורים ולמגזר השירותים הוא ששניהם צורכים את האנרגיה בתוך מבנים.

מרכיב מרכזי בצריכת האנרגיה במבנים הוא אקלומם. אקלום המבנה הוא יצירת תנאי נוחות לשוכניו, בין אם הם גרים בו ובין אם עובדים. הן מיזוג המבנה והן חימומו צורכים הרבה מאוד אנרגיה, בין אם מדובר בחשמל ובין אם באמצעים אחרים. המשותף לכל אמצעי האקלום, כולם צורכים אנרגיה. בידוד מעטפת המבנה: גג, ריצפה, קירות וחלונות, עשוי  להפחית את איבוד האנרגיה המושקעת במיזוג הבית בקיץ ובחימומו בחורף. הפחתת אובדן האנרגיה משמעותה צריכת אנרגיה פחותה, חסכון בעלויות והפחתה בזיהום האוויר ופליטת דו תחמוצת הפחמן מארובות תחנות הכוח.

ישראל שטופה בשמש רוב ימות השנה. ניתן לחסוך חלק בלתי מבוטל מעלויות האקלום באמצעות תכנון נכון לשימוש יעיל באנרגיית השמש, הזמינה חינם אין כֳסף. תכנון כזה יעשה שימוש בהעמדה נכונה של הבית במגרש, בהצללה שתפחית את חדירת אור השמש דרך החלונות בקיץ, ותאפשר לקרני השמש לחדור דרך החלונות ולחמם את הבית בחורף.

אמצעי פסיבי נוסף המאפשר חסכון בצריכת חשמל לאקלום הבית ובכך הפחתת פליטת CO2 מתחנות הכוח, כמופיע בצילום. המבנה בן שתי קומות המוצג בו, מכוסה כמעט כולו במטפס ירוק. למטפס הנשיר, הצמוד למבנה שבתמונה, יתרון כפול: בקיץ מצֵלים עליו על קירות הבניין וסופגים את קרינת השמש.

בכך נמנע חימום עקב קרינה ישירה על הקירות. האוויר הכלוא בין עלי המטפס לקיר, משמש כבידוד מעולה ומפחית את זליגת החום אל פנים המבנה. מכאן שמטפס עשוי להפחית משמעותית את הצורך במיזוג המבנה בקיץ.

בחורף נושרים עלי המטפס, והקירות נחשפים לקרינה ישירה של השמש. המסה התרמית של הבניין מתחממת, ושומרת על טמפרטורה גבוהה יותר מטמפרטורת הסביבה. עקב כך נדרש פחות חימום בתוך המבנה. גם במקרה זה, עלויות החימום קטנות ופחות CO2 נפלט לאטמוספירה. עוד אמצעים לאקלום פסיבי יידונו במאמר הבא.

כאמור, השפעת החיסכון שיוצר מבנה ירוק יחיד על התחממות כדור הארץ, קטנה מאוד. אבל מצרף ההשפעה המצטברת של  מבנים רבים שיישמו עקרונות בניה ירוקה בתכנונם, תהיה משמעותית ותתרום להפחתת קצב התחממות כדור הארץ. הפחתת קצב ההתחממות חיונית לעתידנו ובעיקר לעתיד ילדינו, נכדינו והדורות בהמשך. בניה ירוקה מפחיתה את פליטת ה- CO2 ולכן את התחממות כדור הארץ.

מדינות רבות בעולם המערבי הבינו זאת והן מחייבות/מעודדות בנייה ירוקה בתחומן. ראוי שתקן בניה ירוקה המיושם כיום בישראל כתקן חובה מקומי בחלק מהערים, לגבי חלק מהבניינים, ישולב בחוק התכנון והבניה. עד אז, ראוי שמוא"ז משגב תצטרף למהלך סביבתי זה ביוזמתה, תאמץ את התקן או חלקים ממנו, ותחייב בניינים חדשים ביישובי משגב לעמוד באוגדן ירוק שהמליאה תאמץ  כהנחיה מחייבת.

באחד מהמאמרים שדנו בטיפול בנורות פלורסנט תקולות, הסברתי כי בתוך נורות אלה יש כספית,  חומר רעיל שיש להימנע ממגע בו או חמור מכך, משאיפתו לריאות. אדי הכספית אינם לבד. חוברים אליהם חומרים מסוכנים נוספים המצויים בתוך כל נורה – תחמוצות זרחן המצפות את שפורפרת הזכוכית בחלקה הפנימי ופולטות אור נראה כאשר אלקטרונים פוגעים בהם.

גם תחמוצות הזרחן רעילות ומהוות יחד עם הכספית צירוף מסוכן וכלל לא סימפטי. את שני החומרים הללו אסור לשחרר לאוויר או לקרקע בצורה לא מבוקרת. לנזק הנגרם למי התהום כאשר חומרים אלה מחלחלים אליהם, התייחסתי כשאמרתי שנורות פלורסנט הופכות לפסולת מסוכנת ברגע שהפסיקו לפעול.

פסולת מסוכנת אסור להשליך למכולות אשפה. אדי הכספית שישתחררו מהנורות כאשר תשברנה, צפוי שיגיעו לריאותיו של זורק הנורה עצמו או של מי שיגיע למכולה אחריו. כך או כך, נזק בריאותי עלול להיגרם. תכולת המכולות הירוקות מגיעה להטמנה. תחמוצות הזרחן המומסות בגשם ובתשטיפי המטמנה וכן טיפות כספית נוזלית, עלולים להגיע למי התהום.

בהמשך למידע שפורסם במדור בנושא זה, שאלו אותי מספר קוראים, מה הפתרון ומה עליהם לעשות עם נורות תקולות הנמצאות אצלם.

מסתבר שאגף קיימות במועצה האזורית משגב הרים את הכפפה. בפרוזדור האגף, בקומה התחתונה בבניין המועצה, הוצב מיכל בו ניתן להניח נורות פלורסנט ונורות CFL שסיימו את חייהן. תושבי משגב שבידיהם נורות פלורסנט או CFL תקולות, מוזמנים להביאן (בזהירות…) למועצה, ולהניחן במיכל האיסוף המיועד לכך.

חלקכם ודאי שואל את עצמו: מה עושים עם פסולת מסוכנת זו בהמשך?

מסתבר שבפארק תעשייה משגב (תרדיון) פועלת חברת ECOMUNITY, העוסקת במיחזור ציוד אלקטרוני. העובדים בחברה הם אנשים עם מוגבלויות שונות, המועסקים בפירוק והשמשת מחשבים וציוד אלקטרוני, מיחזור נחושת מכבלי חשמל וגם, בטיפול תקני בנורות פלורסנט ו-CFL תקולות.

לצורך שמירה על בטיחות העובדים והסביבה, רכשה החברה את המערכת המוצגת בתמונה משמאל, מיכשור העומד בדרישות התקן הבריטי. מערכת זו גורסת את הנורות התקולות ותוך כדי כך שואבת את הגזים שבתוכן לתוך מסנני פחם הקולטים את אדי הכספית וגזים נוספים המצויים בהן.

הגריסה מפחיתה משמעותית את הנפח שתופסת כל נורה. את החומר הגרוס מאחסנים בחביות אטומות המועברות להטמנה ברמת חובב באתר הטמנה המיועד לפסולת מסוכנת.

מדור זה נמנע בדרך כלל מטיפול בנושאים שאינם קשורים ישירות לקיימות ובנייה ירוקה. הפסקה הבאה תחרוג מכלל זה כדי להעלות למודעות היבט נוסף של חברת "אקומיוניטי".

חברת ECOMUNITY

מעבר לעיסוק החברה במיחזור ציוד אלקטרוני, מדובר במקום עבודה ייחודי. העובדים הנקלטים בו הם ברובם אנשים בעלי מוגבלויות שונות המונעות מהם השתלבות במקומות עבודה רגילים. מפעל זה, שחרט על דגלו את הסיסמא "מיחזור – הזדמנות לתעשייה חברתית", מממש סיסמא זו בפועל. המועסקים בו זוכים לעבודה מכבדת ומתגמלת (יחסית), בתנאים שאינם מובנים מאליו. למיטב ידיעתי, זו החברה היחידה בפארק תעשיה משגב שיש בה חדר אוכל משלה, המגיש לעובדים מדי יום ארוחות חמות ומגוונות. החברה פיתחה וייצרה עבור עובדיה שולחנות עבודה ארגונומיים ייחודיים, המאפשרים שינוי גובה משטח העבודה בלחיצת כפתור, לנוחיותו האישית של העובד. לצורך הכשרת העובדים הקימה החברה כיתת לימוד מצוידת במחשבים ועזרי לימוד מתקדמים.

את הנורות התקולות שתובאנה למיכל האיסוף באגף קיימות, תעביר המועצה לגריסה, במרוכז. המפעל אינו ערוך לקליטת נורות ישירות מהציבור ואין להביאן אליו. עם זאת, שווה בהחלט לתאם ביקור במפעל כדי לראותו, וכדי להתרשם מהחזון החברתי הקורם עור וגידים בין כתליו.

רובנו מפרידים את הפסולת הפרטית בבתינו: יבש ורטוב, נייר ואריזות, זכוכית ופלסטיק. מה קורה עם הפסולת שלנו ושל ילדינו כאשר אנחנו נמצאים במרחב הציבורי בישוב?

אינני יודע מה המצב ביתר יישובי משגב, אבל אני בקי במה שקורה בישוב שלי. אצלנו מוצבים פחי אשפה למכביר. ברחובות, ליד המזכירות והמועדון, ליד הגנים והפעוטונים ואפילו בצמידות לחלק מתחנות ההסעה המשרתות את ילדי הישוב החביבים.

הבעיה היא שלמרות ריבוי הפחים, לעיתים קרובות מדי אני מוצא עצמי מתכופף ומרים שקית ריקה של חטיף, בקבוק משקה ריק, פחית שתיה שתפקידה הסתיים או סתם קליפת בננה, כדי להניח אותם בפח האשפה הנמצא בקרבה למקום מנוחתם על הקרקע… אינני היחיד. חברים נוספים עושים זאת גם הם, אבל רוב המבוגרים והילדים, לא. כדי לשמור על רמת ניקיון סבירה בשטחי הציבור שלנו, מופעל גנן הישוב. פועליו סורקים מדי בוקר את המרחב הציבורי שלנו, כדי שיהיה נקי, לשעה קלה לפחות… וכמות הפסולת הזרוקה מחוץ לפחים הציבוריים תהיה נמוכה יחסית.

אפילו במרכז המיחזור עצמו, משטח עתיר מכולות ומיכלי איסוף, רמת הניקיון טעונה שיפור, לעיתים קרובות מדי. מסתבר כי בדרך למיכלי האיסוף במרכז המיחזור, מושארים פריטי פסולת שנפלו, על משטח האספלט, לעיתים למספר ימים, עד הגעת עובדי אגף סביבה של המועצה המפנים את הפסולת ומשאירים את מרכז המיחזור נקי.

כיוון שפילוג אוכלוסיית עצמון, ילדים ומבוגרים דומה לקיים ברוב הישובים, אני מניח שהמצב שתיארתי אינו ייחודי לעצמון ודומה פחות או יותר למה שקורה גם בישובים נוספים.

ניסיתי להבין מה גורם לאנשים טובים ורציניים, להתייחס לפסולת בשוויון נפש מוחלט, ברגע שהיא מחוץ לחצר שלהם. מדוע, כאשר היא מונחת בקרבת פח אשפה (לעיתים סנטימטרים ספורים ממנו), הם מתעלמים מנוכחותה שם? מה גורם לאנשים המקפידים על ניקיון ביתם וחצרם להתעלם מאותה פסולת כאשר היא נמצאת ברחוב, בערוגות המגוננות, בשבילים – במרחב הציבורי שלהם?

הפתיח הזה הוא קדימון ורקע לנושא העיקרי – הפרדת פסולת במרחב הציבורי. לדעתי יתרום יישומה בישובים להטמעת התנהלות מקיימת, לחינוך הציבור ולניקיון המרחב הציבורי.

לא צריך להיות איש חינוך כדי לדעת שדוגמא אישית ועקביות הם ערכים בסיסיים ויסודיים כאשר רוצים לחנך. הרוצה לחנך ילדיו לקיימות ושמירה על הסביבה, רצוי שיתייחס גם לשטחים הציבוריים בישוב כאילו היו ביתו וחצרו.  כשם שאנו מפרידים את הפסולת הביתית שלנו למרכיביה השונים, ראוי שנפריד את הפסולת שלנו גם במרחב הציבורי.

העולם המערבי עושה זאת כבר שנים. פחי חוצות המוצבים במרחב הציבורי באירופה, ארה"ב ויפן, מאפשרים לאנשים להפריד את הפסולת שלהם בכל מקום בו הם נמצאים. בדרך כלל מוצבים מספר פחים יחד  כמוראה בתמונה מס' 1 או "פח" משולב, המאפשר הפרדת אשפה אישית לשלושה סוגים או יותר, כמוראה בתמונה מס' 2.

המדינה לא נערכה עדיין להפרדה במקור. רוב הפסולת מוטמנת ללא הפרדה, מה שעלול למנוע מישראל לעמוד ביעדים להם התחייבה בוועידת האקלים בפריס. כשם שאין עדיין די מתקני הפרדה, לא קודמה ההפרדה במקור של פסולת אישית, במרחב הציבורי. הפרדה זו היא מהלך חיוני, אם רוצים להעביר לציבור מסר אחיד ועקבי כדי לחנך אותו לשמירה על ניקיון המרחב הציבורי ולהפרדה במקור גם בבתים.

אוכלוסיית משגב אינה חייבת להתיישר עם נורמת התנהלות נמוכה זו. במאמץ לא גדול, ניתן להניע בישובים מהלך שיתחיל בהצבת פחי הפרדת פסולת בגני ילדים, ויורחב בהמשך למרחב הציבורי היישובי כולו. רעיונות של קוראי המאמר שיתרמו לקידום מהלך זה בישובים, בבתי הספר, במרכזי הבריאות ובמועצה, יתקבלו בשמחה ויפורסמו בהמשך.

טיפול המועצה בנורות פלורסנט ו-CFL:

מאז כתבתי על נורות פלורסנט ו-CFL ההופכות עם השבתתן לפסולת מסוכנת שאין לזרוק למיכלים הירוקים, אני נשאל שוב ושוב מה כן לעשות עם נורות מקולקלות אלה. לפונים אלי המלצתי לשמור אותן בבית בשלמותן, ולהמתין לפתרון. אני שמח לבשר שנמצא פתרון תקני. אגף קיימות במועצה ירכז נורות תקולות אלה בבניין המועצה וידאג להעברתן למתקן טיפול תקני. אגף קיימות יפרסם נוהל עבודה מסודר בנושא זה, בקרוב.

בהמשך למאמרים בנושא סיכוני הפלורסנט וה-CFL, בישרה לי מנהלת איגוד ערים גליל מערבי כי יש במשגב מתקן לטיפול בנורות פלורסנט. שמחתי… הבטחתי לפרסם זאת אחרי שאראה אותו ואוודא שמדובר בפתרון תקני. היום ביקרתי במפעל אקומיוניטי – אקולוגיה לקהילה מוגנת בפארק תעשיה משגב, וראיתי את המתקן. אף כי הוא עומד בתקן (הבריטי), השמחה הייתה מוקדמת… באין כל הסדר עם המועצה, המפעל אינו ערוך לקבלת נורות מתושבים פרטיים… הפעילות במפעל זה מצדיקה מאמר נפרד שאפרסם באחד הגיליונות הבאים. ועתה, לכותרת המאמר הנוכחי…

בגליל המערבי פועלת  עמותת אל"ס – אזרחים למען הסביבה. עמותה שקמה במקבל לעמותת "הסביבה" המשגבית, ומנוהלת מיום הקמתה על ידי ליאורה אמיתי. לאחרונה הוגשה נגד ליאורה תביעת דיבה, שתתברר בבית משפט.

עלות ניהול משפט כזה, גבוהה. כדי לסייע לליאורה ולאל"ס בגיוס המשאבים הדרושים לכך, פרסמתי בדף הפייסבוק שלי פוסט הקורא לציבור לתרום למימון הוצאות משפט זה. מובן שקודם לכן ביררתי את העובדות והשתכנעתי שמדובר ב"תביעת השתקה". הפוסט מציג את הנושא והרי הוא לפניכם כלשונו:

את הפוסט שלפניכם אני כותב בשל תביעת דיבה אישית, שתובע שלמה כץ, מנהל מחוז חיפה במשרד הגנת הסביבה, את ליאורה אמיתי – פעילת סביבה ותיקה מעמותת "אזרחים למען הסביבה".

נראה כי מטרת התביעה היא איום על פעילי סביבה, פעילים העושים מלאכתם שלא על מנת לקבל פרס, הנאבקים למניעת פגיעה בסביבה ובבריאות הציבור.

שלמה כץ משמש כמנהל מחוז חיפה במשרד הגנת הסביבה למעלה משמונה שנים. אילו עשו הרשויות והגורמים המופקדים על הגנת הסביבה ובריאות הציבור את מלאכתם כיאות, לא הייתה בריאות הציבור בחיפה במצבה הנוכחי. מחקרים המעידים על גידול שיעור החולים באזור מפרץ חיפה, על בעיות בריאות ילדים ועל בעיות אחרות הקשורות לפליטת מזהמים בחיפה, לא היו מתפרסמים.

כיוון שאיכות הסביבה מתדרדרת ועמה בריאות התושבים, הזיהום מורגש והתחלואה עולה, אין לאזרחים אלא להיאבק בעצמם במזהם ובמי שאינו אוכף עליו את הוראות החוק.
"הדיבה" עליה נתבעת ליאורה, היא ביקורת שהשמיעה על שלמה כץ בקשר להתנהלותו בנושא פליטת מזהמים ממפעלים בשטח בז"ן ("בתי הזיקוק"). הפליטות והתקלות שגרמו להן, לא אותרו ע"י משרד הגנת הסביבה. הם דווחו לו באיחור, ותוחקרו על ידי המפעלים עצמם.

בתי הזיקוק הם בבעלות משפחת עופר. גם חברת הטלוויזיה "רשת" המשדרת אקטואליה בתכניות בוקר היא בשליטתם. מאבקם של פעילי סביבה בהרחבת בתי הזיקוק והפליטות מהם אינו מוזכר בתכניות האקטואליה של "רשת". כעת נתבעת ליאורה אמיתי על דברים שאמרה בקשר להשעייתו של שלמה כץ מטיפול בענייני בז"ן וצוטטו בכתבה עיתונאית באינטרנט.

ליאורה סירבה להתכחש לדברים שצוטטו ונתבעה. הסיבות לאופן הטיפול בזיהום שנפלט מבתי הזיקוק והשלכותיו על בריאות הציבור בחיפה, יתבררו במהלך המשפט. שלמה כץ יצטרך להתעמת עם טענות ליאורה ופעילי סביבה אחרים, שהשמעתן בתכניות הבוקר של "רשת" בטלוויזיה, נמנעה. יחליט בית המשפט אם מדובר ב"דיבה" או בהזנחה…

עלויות ניהול משפט כזה, גבוהות. עמותת אל"ס וליאורה אמיתי, אינן יכולות לממן הוצאות אלה לבדן. לכן (לכאורה…) נתבעה ליאורה בתביעת דיבה אישית שמטרתה (לכאורה…) היא הרתעת פעילי סביבה ממאבק ברשויות ובבעלי אינטרסים פרטיים. תביעה הנראית לכאורה, כתביעת השתקה קלאסית.

אני מכיר את ליאורה כמובילת מאבקים למען הסביבה ולמען הציבור, כבר עשרים ושש שנה. ברובן פעלה  ופועלת בהתנדבות. היא אינה טייקון ולא עשתה דבר לביתה. זה השלב בו עלינו, הציבור הרחב,  להתגייס ולסייע, כל אחד לפי יכולתו. גם סכומים צנועים יצטברו לסכום הדרוש, אם רבים יתגייסו ויתרמו.

כל מי שמהלך זה מקומם אותו, כל מי שרוצה למחות כנגד התנהלות המפקירה את בריאות הציבור לטובת אינטרס כלכלי של חברות פרטיות, כל מי שדואג לבריאותו ולבריאות יקיריו, גם אם אינו חי בחיפה, מוזמן להצטרף ולתרום למימון הגנת ליאורה במשפט זה. דחיית תביעת הדיבה בבית המשפט תאותת לשלמה כץ ולאחרים כי יש דין ויש דיין. כי על ההתנהלות המקדמת אינטרסים צרים על חשבון האינטרס הציבורי, להשתנות. כי דין תביעות השתקה של פעילי ציבור, להידחות. התרומות המועברות לעמותת  "אזרחים למען הסביבה" (אל"ס) תשמשנה למימון הוצאות משפטה של ליאורה. יתרת הכסף (אם תישאר…), תממן את המשך המאבק הציבורי בהרחבת בתי הזיקוק שתפוקתם העתידית מיועדת ברובה לייצוא בעוד פליטותיהם תשארנה כולן בארץ…

ניתן לתרום באמצעות כרטיס אשראי, באתר מאובטח:

https://www.jgive.com/he/donation_targets/276?currency=ILS

לעמותה אישור לפי סעיף 46 א' לפקודת מס הכנסה המקנה פטור מס. לכל תורם תשלח קבלה עם ציון הסעיף [לצורך קבלת זיכוי מס.

אנא סייעו בהעברת פוסט זה לחבריכם ולרשימות התפוצה שלכם. שתפו אותו עם חברי הפייסבוק שלכם ועם כל גורם המעוניין בקידום איכות הסביבה והבריאות בישראל. בקשו מכולם לשרשר פוסט זה הלאה. היום זו חיפה, מחר כל מקום אחר…

בפוסט לא ציינתי כי היועצת המשפטית של בז"ן, היא קרובה של שלמה כץ. עובדה שהתגלתה במקרה, ולא הפריעה לו לקיים ישיבות עבודה עם בז"ן בהשתתפותה…

אני תרמתי. המאבק המשפטי הזה חשוב. מעבר להשפעתו על ליאורה, הוא עשוי להביא לשינוי בהתנהלות הרשויות, שינוי לו מייחלים כל שוחרי הקיימות והסביבה. אנא תרמו גם אתם.

במאמר זה אסכם נושאים פתוחים ואשלים מידע בנושאי חימום אליהם הבטחתי להתייחס. נתחיל בנושא מהגיליון הקודם:

דלקים "זולים"

בשנים האחרונות האמירו מחירי הנפט והסולר. בעלי תנורים רבים, שחיממו ביתם בדלקים אלה, נאלצו להוציא סכומי כסף גבוהים יחסית על הסקת ביתם. חברות שונות המספקות נפט וסולר החלו לשווק "נוזל הסקה" במחירים נמוכים מעט ממחיר נפט או סולר. כמה מילים על "נוזלי הסקה" אלה.

מדובר בנפט או סולר שנמהלו בשמן מנוע משומש. שמן זה, הנאסף במוסכים המחליפים שמן מנוע למכוניות, משמש לייצור אותם "נוזלי הסקה".

לכאורה, פתרון מעולה למיחזור שמני מנוע שהוחלפו וניצול הערך הקלורי הקיים בהם לחימום בתים. אלא, שמתברר כי זה פתרון מפוקפק למדי. תנורים מתוכננים על ידי יצרניהם לעבוד עם דלק מסוים שצמיגותו ידועה ומוגדרת. שריפת דלק תקני בתנור, המתוכנן לשריפת דלק זה, מבטיחה יחס נכון בין הדלק לחמצן, ולכן שריפה "נקיה" יחסית של הדלק. כאשר משתמשים ב"נוזל הסקה" אנו מתדלקים את התנור שלנו בדלק שצמיגותו ותכולתו אינם מוגדרים, ולפיכך,  עלולה התוצאה להיות תנור "מעשן" הפולט פיח רב. במקרה "הטוב", ייפלט הפיח דרך ארובת התנור וייצור זיהום סביבתי, עליו כבר הכברנו מילים בקשר לשריפת עץ. במקרה הפחות טוב, במקרה שהתנור אינו אטום מספיק, ייפלט פיח גם לחלל לבית. אף כי שיפור והתאמת וסת הדלק של התנור לנוזל ההסקה אפשריים, השיפור עלול להתגלות כזמני. אין ערובה כי תכונות "הדלק" במילוי הבא תהיינה זהות, כך שהבעיה עלולה לחזור ולהופיע.

סיכום: השימוש בנוזל הסקה  מומלץ רק בתנורים בעלי ווסת רב דלקי המתאים לדלקים שונים.

בעלי תנורים רגילים – היזהרו!

דירוג עלויות חימום

כדי לקיים את ההבטחה לדרג את שיטות החימום השונות ע"פ עלותן, בדקתי נתונים שפרסם משרד האנרגיה. הנתונים מתייחסים לחימום לבית ששטחו 100 מ"ר, מבודד ועם זיגוג כפול בחלונות באזורי אקלים שונים בארץ. כיון שהנתונים מתייחסים למחירי חורף 2012-2013 ואינם בהכרח נכונים להיום, בחרתי את עלויות החימום באזור ב' (רוב יישובי משגב)  ונרמלתי אותן ביחס למחיר החימום במזגן, שעלות החימום בו היא הנמוכה ביותר. להלן  טבלת הנתונים:

סוג מתקן החימום	עלות החימום [₪ לעונה]	פי כמה יקר החימום במתקן זה מחימום במזגן
מזגנים	613	1.0
מזגן מיני מרכזי COP מינימלי – 3	943	1.5
קונבקטורים חשמליים	2,123	3.5
מערכת חימום תת רצפתית	3,184	5.2
מערכת הסקה דירתית בגפ"מ	3,567	5.8
תנור נפט עם ארובה	6,717	11.0
מערכת הסקה דירתית בסולר	7,677	12.5

בשל זיהום האוויר החריג שהם גורמים, הטבלה אינה מדרגת תנורי עץ, גפת ופלט. נציין רק שבירור לא מייצג עם מספר רוכשי עץ העלה כי מחיר עץ בחורף 2015-16 הוא 1000-2000 ₪ לעונה. את מחיר הפגיעה הבריאותית  שגורם חימום זה קשה כמובן להעריך…

"שיפצורים" מעניינים…

שינויים בתעריפי הסולר, הנפט והגפ"ם, הביאו משפחות רבות להפסקת השימוש במערכות הסקה דירתיות. מערכות אלה, שהתבססו במקורן על הזרמת מים חמים לרדיאטורים בחדרים, יכולות לחזור עתה לפעולה. במקום לחמם את המים בתנור סולר, נפט או גז, ניתן לחמם אותם עם מזגן או מזגנים הקיימים בבית. הוספת מחליף חום קטן, משאבת סחרור ושלט למזגן הופכת אותו, בעלות נמוכה יחסית, למשאבת חום המאפשרת חימום נעים בעלות נמוכה. בקיץ המזגן מקרר כרגיל. המעבר בין קיץ לחורף נעשה בלחיצת כפתור באמצעות שלט המערכת. את סכמת המערכת ניתן לראות בציור 1.

מערכת מעניינת נוספת, שניתן לראות בכפרים השכנים לנו, היא צינור מים מתכתי המחובר לדוד מים חמים, חודר לארובה ויוצא ממנה בחזרה לדוד כמוראה בציור 2. משאבת סחרור מזרימה את המים בין הדוד לצינור שבתוך הארובה. כאשר התנור פועל, הגזים החמים הנפלטים  ממנו דרך הארובה מחממים את המים המסוחררים ע"י משאבת סחרור. טמפרטורת המים בדוד עולה וכמות החשמל הדרושה לחימומם, יורדת…

עד כאן נושא חימום הבתים, שהעסיק מדור זה בגיליונות האחרונים. את יתרת המדור נקדיש הפעם לקולטים פוטו-וולטאיים, המוכרים גם כקולטי PV.

קולטים אלה, המצויים בתפוצה רחבה על בניינים כפריים ועירוניים בגרמניה ובמדינות דלות שמש אחרות באירופה, נעדרים כמעט לחלוטין מבתים ובניינים בישראל, עתירת השמש. לכך שתי סיבות עיקריות:

• היעדר תמיכה משמעותית – תקופת החזר ההשקעה בישראל היא כשמונה שנים. בגרמניה פחות…
• בישראל, בעלי מבנים שעל גגותיהם הותקנו קולטי PV , נדרשו לשלם לרשויות המקומיות (בחלקן…) ארנונה על השימוש בגגות אלה.

אף כי מאז החלה חברת חשמל לרכוש חשמל מיצרני החשמל הסולרי ירדו מחירי הקולטים באופן דרמטי, רשות החשמל "דואגת" להורדה מקבילה של מחיר החשמל המשולם ליצרני החשמל הסולרי, וזאת כדי לשמור על אותה תקופת החזר השקעה ארוכה. מאידך, חוקקה הכנסת בשבוע שעבר, חוק הפוטר יצרני חשמל סולרי במערכות קטנות מתשלום ארנונה על שטח הגג עליו מוקמת מערכת הקולטים.

במאמר הבא נעסוק בנושא ייצור חשמל סולרי ביתי על היבטיו השונים.

הטיפ המקיים: אמצו את המלצת המועצה:  ותרו על תנורי העץ, חממו ביתכם עם מזגן.

במאמר האחרון עסקתי בבעיות בריאות הקשורות לזיהום אוויר, שגורמות ארובות תנורי העץ, אמצעי החימום המועדף על ידי חלק מהתושבים, שאינם מודעים לסכנותיו. להלן תמצית ציטוט מאתר האגודה למלחמה בסרטן:

…"מספר מחקרים מצאו עליה בשכיחות סוגי מחלות סרטן… בקרב אנשים שנחשפו לתערובות של פחמימנים ארומאטיים.   …המקור העיקרי לחומרים אלו הינו שריפת תרכובות המכילות פחמן…. הנמצאות באוויר עקב בעירת עץ ודלק לבישול ולחימום בתים".

במאמרי הקודם ציטטתי גם גורם רפואי במרפאת משגב, שאמר כי זיהום אוויר מעשן תנורי עץ גורם גם בעיות רפואיות אחרות, כולל החמרת תסמיני אסטמה אצל מבוגרים וילדים.

במאמר זה נמשיך בסקירת אמצעי החימום, בהנגשת מידע ובהבהרת מונחים ומושגים רלוונטיים. נתחיל בחימום שאינו מזהם.

חימום הבית באמצעות מזגן ומשאבת ­­­חום

מזגן הוא מתקן, המזרים נוזל מיוחד הנמצא בתוכו,  בין יחידה פנימית הממוקמת בחלל אותו אנו רוצים לקרר או לחמם, ובין יחידה חיצונית הקולטת או פולטת חום מ/אל האוויר החיצוני. דוגמה מוכרת להמחשה – מקרר המצוי בכל מטבח. מאחורי המקרר נמצא מדחס העובד על חשמל, ומזרים את הנוזל הנמצא בתוכו בין המעבה (הפריזר) ובין המאדה (רשת צינורות שחורים הנמצאת גם היא בגב המקרר). במקררים יש תרמוסטט המפעיל את המדחס כאשר הטמפרטורה במקרר עולה על ערך מסוים, ומפסיק את פעולתו כאשר טמפרטורת המקרר יורדת מסף תחתון שנקבע.

כך בדיוק עובדים מזגנים. הם מקררים את החלל בו אנו שוהים על ידי הוצאת החום ממנו – החוצה. באמצעות השלט ניתן להפוך בקלות את כיוון העבודה של המזגן, ולגרום לו לקרר יותר את האוויר הקר שבחוץ. את החום הנלקח מהאוויר בחוץ, מעביר המזגן פנימה ובכך מחמם את החדר. רוב האנרגיה המחממת את החדר מקורה בחום המצוי באוויר החיצוני ומיעוטה הוא האנרגיה חשמלית המושקעת בהפעלת מדחס המזגן. היחס בין האנרגיה המוכנסת לחדר ובין האנרגיה החשמלית המושקעת במדחס נקרא COP – Coefficient Of Performance. ככל שיחס זה גבוה יותר, המזגן יעיל יותר וחוסך יותר חשמל.

בשנים האחרונות ניתן לרכוש מזגני אינוורטר, מזגנים שה-COP שלהם גבוה יותר והם חסכוניים יותר ממזגנים רגילים.

מה ההבדל בין מזגן רגיל לאינוורטר?

המדחס במזגן רגיל צורך זרם גבוה בתחילת עבודתו, וממשיך  במהירות קבועה, עד שהטמפרטורה מגיעה לערך הרצוי ופעילותו מופסקת. הטמפרטורה עולה עד שהתרמוסטט מפעיל את המדחס שוב, וחוזר חלילה. במזגן אינוורטר המדחס עובד (אחרי הפעלתו) כל הזמן, ללא הפסקה. כאשר הטמפרטורה בחדר (או במקרר) מגיעה לערך הרצוי, מואטת מהירות המדחס לרמה השומרת על הטמפרטורה הרצויה. פעולת מדחס האינוורטר לא מופסקת ומתחדשת כל כמה דקות, ולכן אינו צורך שוב ושוב את זרם ההתנעה, הנדרש להפעלת המדחס הרגיל. מסיבה זו, מזגן אינוורטר חסכוני מאוד בחשמל.

משאבת חום עובדת בדיוק כמו מזגן, אבל במקום לחמם ישירות את האוויר היא מחממת מים המוזרמים לרדיאטורים או לצנרת המותקנת ברצפת החדר. עלות ההשקעה הראשונית בשיטת חימום זו יקרה יותר מההשקעה בתנורים אחרים, אבל ההפרש הכספי מוחזר בתוך תקופה לא ארוכה. הרווח לאחר מכן כפול: העלות הזולה האפשרית, שיטת החימום הכי בריאה.

לסיכום:
חסכון בעלויות החימום לא יושג באמצעות מזעור ההשקעה הראשונית אלא דווקא בהפחתת עלות החימום השוטפת.

חימום באמצעות מזגן אינוורטר עולה כרבע מעלות החימום בתנורי חשמל אחרים, וכמובן, פחות מעלות חימום בגז, נפט, סולר, נוזל הסקה או עץ, שהם גם מזהמי אוויר הפוגעים בבריאות.

דלקים "חדשים וחסכוניים" לחימום הבית

בשנים האחרונות ניתן למצוא דלקים, האמורים להיות זולים ולהפחית את הוצאות החימום בחורף. דלקים "חדשים" אלה הם גפת זיתים, פלט- שבבי עץ דחוס ונוזל הסקה. משיקולי קיימות הייתי אמור לפרגן לדלקים אלה, העשויים פסולת ממוחזרת. אלא שבמאזן עלות תועלת כולל נראה, שהפגיעה הבריאותית שגורמת שריפתם עולה בהרבה על התועלת.
מקור הערך הקלורי של הגפת הוא בעיקר בשארית שמן הזית הספוג בה, המכפיל (לטענת המשווקים) את הערך הקלורי שלה יחסית לעץ. אלא שגם בערת דלק זה מתאפיינת בפליטת חומרים מזהמים. לכן, גם אם הוא בתצורת כופתיות או גלילים נקיים ונוחים לנשיאה לתנור, הגזים הנפלטים מהבערה, הן בתוך החדר והן מהארובה, תורמים לזיהום האוויר, כמו עץ.

פלט משווק גם הוא ככופתיות או גלילים. הוא עשוי שבבי עץ ונסורת, ולכן מיוחצ"ן כפתרון למיחזור פסולת עץ. הבעיה היא, שחוץ מהתרכובות המסרטנות המאפיינות שרפת עץ, שבבי העץ והנסורת עלולים להכיל גם צבעים, לכות ודבקים. חומרים ששרפתם עלולה לתרום תרכובות פוגעניות נוספות לזיהום האוויר. כיון שהדיון בנושא רחב וחשוב זה לא תם, יובא המשכו במאמר הבא, בו יידונו סוגי  דלקים "זולים" נוספים וכן שיטות חימום נוספות.

הטיפ המקיים: הזול יקר, היקר זול!

בשבוע שעבר ניסה החורף להרים ראש ולהתניע. גשם ירד בכל הארץ, ילדים מיהרו ללבוש בגדי חורף. ריח רענן של יורה עמד באוויר שנשטף ונוקה. למחרת פרצה שוב השמש, ייבשה את השלוליות והחזירה את החורף ל"בוידעם" לעוד מספר שבועות.

אבל לא לעולם חוסן. את עונות השנה אין לעצור. במוקדם או במאוחר יחזור החורף הקר וישתלט על סדר יומנו. את המדור נקדיש הפעם לחימום הבית, משיקולי קיימות ובניה הירוקה.

נתחיל בנושא המעסיק רבים. בין אם אתם בשלב תכנון או סיום בנייה, ובין אם אתם גרים בבתים ותיקים, סוגיית חימום הבית בחורף עולה ומטרידה שוב ושוב. אתם ממש לא לבד. שותפים לתהייה זו אנשים רבים, המתלבטים בבחירת שיטת חימום הבית המתאימה להם ביותר.

משחר ההיסטוריה חימם עצמו האדם באש. הדלק היה עץ. למרות ששחר ההיסטוריה כבר מזמן לא כאן, חלק מבתינו עדיין מוסקים בתנורי עץ. בעליהם מפעילים אותם מסיבות שונות ומגוונות: חום נעים, ריח נעים, אוהבים את מראה הלהבות המרצדות, ובעיקר – חושבים שזה הפתרון הכי זול…

אמי עליה השלום, הייתה יקית שדגלה בחינוך באמצעות פתגמים. אחד מאלה ששמעתי בילדותי בלי סוף היה: "הזול יקר, היקר זול". פירוש: מוצר זול מתקלקל מהר ועולה בסופו של חשבון יותר מהיקר כי צריך לקנות אותו שוב או להשקיע כסף בתיקונו. אמי צדקה, כאשר מדובר במוצר שניתן לקנות או לתקן.

מה קורה אם "המוצר" הוא בריאות? מה קורה כאשר התיקון כבר אינו אפשרי ולא ניתן לרכוש "מוצר" חליפי?

עץ בוער פולט פיח המזהם את האוויר הן בבית (דרך סדקים הקיימים בתנור ו/או בארובה העוברת בתוך הבית), והן בחוץ. כך מתייחס אתר האגודה למלחמה בסרטן לשריפת עץ:

"מספר מחקרים מצאו עליה בשכיחות סוגי מחלות סרטן (הריאות, העור ומערכת השתן) בקרב אנשים שנחשפו לתערובות של פחמימנים ארומאטיים פוליציקליים (PAHs) . המקור העיקרי לחומרים אלו הינו שריפת תרכובות המכילות פחמן. תרכובות PAHs הנמצאות באוויר נוצרות עקב בעירת עץ ודלק לבישול ולחימום בתים".

בריאותנו היא "המוצר" היקר ביותר שבבעלותנו. שימוש בעץ כחומר הסקה עלול לפגוע בבריאות ילדים ומבוגרים בביתנו, בבתי שכנינו, ברחוב ובישוב.

נכון: סטטיסטית, לא כולם נפגעים וההשפעה אינה מיידית.  אבל למה להסתכן ולסכן אחרים? מסתבר שיש במשגב ישובים בהם, בגלל העשן הכבד והריח האופפים אותם בחורף, מעדיפים תושבים רבים למעט ביציאה החוצה אחה"צ. ריח זה מקורו בתערובות הארומטיות עליהן מדבר הציטוט שהובא מאתר האגודה למלחמה הסרטן.

אלא שהבעיה אינה רק סרטן. הרבה קודם מגיעות בעיות רפואיות אחרות, כולל החמרת תסמיני אסטמה אצל מבוגרים וילדים. בעיות אלה נובעות מזיהום האוויר שאנו מביאים על עצמנו, במו ארובותינו ותנורינו, הן בבית והן בחוץ.

מה כן ניתן לעשות כשקר בחורף וצריך לחמם? כאן מתגייסת לטובתנו הבנייה הירוקה עם כמה עקרונות פשוטים:

• תכנון אקלימי נכון של הבית (למי שמעוניין בבניה ירוקה וזה עדיין רלוונטי לו…).
• בידוד טוב של הבית והגג
• אטימת חריצים בין חלונות/דלתות והמשקופים.
• הצמדת שכבת ניילון דק ושקוף בצדם הפנימי של חלונות עם זכוכית בודדת (בבתים ותיקים). ניילון דק ושקוף מיוחד למטרה זו, נמכר בחנויות חומרי בניין וכלי עבודה.

ברוב ימי החורף השמש זורחת. חלונות דרומיים יכולים להכניס הביתה שמש חורפית, שביום תחמם את הרצפה והקירות בחדרים הדרומיים. בלילה, כשהטמפרטורה יורדת, ייפלט החום שנאגר ביום לחלל הבית וישמור בו על טמפרטורה גבוהה יותר. גם בבתים שלא תוכננו כבתים ירוקים, יש חלונות הפונים לדרום. פתחו את תריסי חלונות אלה, והניחו לשמש לחמם את הרצפה והקירות. גם אם זה אינו פתרון מלא, הוא יפחית את החימום הנדרש ויחסוך כסף.

מה עושים במקום שריפת עץ או דלק בבית? ניתן להצביע על מספר שיטות. המשותף להן הוא שאינן מזהמות את הסביבה המקומית. תחנות כוח, אף כי הן מזהמות את הסביבה, פגיעתן בה פחותה. הן בנויות הרחק ממקומות מאוכלסים, ארובותיהן מתנשאות לגובה רב, והעיקר, מותקנים בהן סולקנים מתוחכמים – מסננים המונעים או לפחות מפחיתים מאוד פליטת מזהמים לאטמוספירה.

זו הסיבה לעדיפות החימום החשמלי על שריפת עץ, גז, נפט, סולר או כל דלק פחמימני אחר, הנשרף בבית ללא סינון ובקרה.

גם את החימום בחשמל ניתן לתעדף על פי איכותו ועלותו למשתמש.

ניתן לחמם בתנורי חשמל קטנים ומקומיים, שעלות רכישתם זולה יחסית אך תפעולם יקר, או במזגנים/משאבות חום שמחיר רכישתם גבוה, אך עלות השימוש בהם נמוכה ביותר. מתקנים אלה "שואבים" את החום מבחוץ ומכניסים אותו הביתה. אם מקפידים לרכוש מזגנים ו/או משאבות חום איכותיים, עלות החימום בהם תהיה רבע עד שליש מעלות חימום זהה בתנור ספירלה, רדיאטור או קונבקטור.

איך זה עובד?

כולנו מכירים איך עובד מזגן מפוצל בקיץ: המזגן מקרר את האוויר בחדר הממוזג באמצעות היחידה הפנימית המקררת את אויר החדר. את החום שקלטה ממנו היא מעבירה ליחידה החיצונית הפולטת אותו החוצה. גם בחורף המזגן עובד כך, אבל הפוך… היחידה החיצונית שואבת חום מהאוויר החיצוני ומעבירה אותו באמצעות היחידה הפנימית לאוויר המחומם בחדר.

משאבת חום עובדת על פי אותו עקרון בדיוק, אבל החום לא מועבר לאוויר, אלא למים המוזרמים לצנרת, המותקנת תחת ריצפת החדר (חימום תת ריצפתי) או לרדיאטורים המותקנים על קירות חדרי הבית.

העלות הנמוכה של החימום במערכות אלה נובעת מכך, שאנו משלמים רק על האנרגיה המושקעת במדחס ולא על האנרגיה הנלקחת מבחוץ פנימה, בחינם. לכן נמוכה עלותו הכוללת של חום זה  משמעותית מעלות כמות זהה של חום, אילו צרכנו  אותה מתנור ספירלה.

במאמר הבא נמשיך את סקירת החימום. נתייחס למזגנים, לדלקים "חדשניים" (גפת זיתים, כופתיות עץ), חימום תת ריצפתי ורדיאטורים. ננסה לתעדף פתרונות חימום שונים ע"פ עלותם, עלות השימוש בהם והזיהום שהם גורמים.

הטיפ המקיים: חימום יעיל לבית = חלונות ודלתות סגורים היטב.

המאמרים הקודמים עסקו בסיכונים הסביבתיים והבריאותיים הנגזרים מהשימוש בנורות פלורסנט רגילות וקומפקטיות. כפתרון אישי לסיכונים אלה, הצעתי לעבור בהדרגה לנורת הלד. לנושא זה יוקדש המאמר הנוכחי. ייסקרו (בתמציתיות) מאפיינים שונים של נורת הלד בהשוואה לאחיותיה הוותיקות, נורות הליבון והפלורסנט.

מהי נורת לד?

נורת  LED – Light Emitting Diode היא נורה המבוססת על דיודה פולטת אור, רכיב אלקטרוני מוליך למחצה, הפולט אור כאשר מזרימים דרכו זרם. צבע (תדר) האור הנפלט מהדיודה תלוי בחומרים שאת האטומים שלהם "שותלים" בסיליקון, המשמש ליצור הדיודה. שליטה ב"כמות" האטומים המחוללים אור צהוב וכחול מאפשרת פליטת אור "לבן", "קר" או "חם", שהתדר לו דומה לאור הנפלט ממנורות ליבון ודומה לאור השמש האופייני לטמפרטורות שבין 2700 – 6500 מעלות קלווין. האור הנפלט מנורות לד לתאורה ביתית, נפלט מצבר של דיודות רבות, שכל אחת מהן פולטת אור לכיוון אחר. צירוף דיודות רבות אלה יוצר התקן, המפזר אור לכל הכיוונים, בדומה לאור המופק מנורות ליבון, פלורסנט או CFL [2].

לנורת הלד יתרונות משמעותיים: אין בה כספית רעילה, הדיודות אינן שבירות, התחממותה מזערית והיא חסכונית יותר בחשמל. מאידך, גם היא לא חפה מחסרונות, שיוצגו בהמשך. הסבר מפורט של העקרונות הפיזיקליים עליהם מבוססת נורת הלד, מחייבת מאמר נפרד, בהיקף שאינו אפשרי באכסניה הנוכחית. המעוניינים להתעמק בכך, מוזמנים לעיין בויקיפדיה ובמקורות שבה [1].

יתרונות נורות לד:

לנורת הלד מספר יתרונות משמעותיים ביחס לנורות ליבון ופלורסנט לסוגיהן:

• צריכת אנרגיה נמוכה ויעילות אורית גבוהה, כפולה כמעט מזו של גוף תאורה פלורסנטי
• אין בה אדי כספית רעילים
• אורך חיי הלד ארוך משמעותית מזה של כל נורה אחרת
• הנורה ניתנת להדלקה אינסוף פעמים ללא קיצור אורך חיי הנורה.
• הנורה רגישה פחות לשבירה או קלקול.
• ניתן לשלבה בבתי מנורה סטנדרטיים.

חסרונות נורות לד:

• עלות רכישה גבוהה יחסית. (אף כי החיסכון בחשמל מקזז עלות זו).
• הארה באלומה צרה וממוקדת. נורה בעלת טווח הארה רחב בנויה ממספר רב של דיודות [2].
• בתהליכי הייצור משתמשים במתכות כבדות וחומרים רעילים [3].
• נורות אור לבן "קר" עלולות לגרום לנזקים בריאותיים [4].

כאמור, סיכוני הכספית שנדונו בהרחבה במאמר הקודם, אינם קיימים בנורות הלד. מאידך, בתהליכי הייצור שלהם משתמשים במתכות וחומרים מזיקים כעופרת, ארסן וחומרים נוספים ההופכים את נורת הלד בערוב ימיה, לפסולת אלקטרונית. מחקר שנערך בנושא זה באוניברסיטת Irvin בקליפורניה [3], מצביע על חשש פוטנציאלי לזיהום מי תהום. למרות כמותם הזעירה של החומרים המזיקים בכל נורה, ממליצים החוקרים לרשויות בארה"ב, לסווג אותן בסוף ימיהן כפסולת אלקטרונית אותה אין להטמין במטמנות רגילות.

אורך החיים של הנורות ומאפיינים נוספים:

את אורך החיים של נורות לד מקובל להגדיר כמשך חיים "שימושי“, משך הזמן שאחריו פוחת שטף האור, שמפיקה הנורה, ל- 70% מהרמה ההתחלתית. להלן טבלת השוואה המציגה מאפייני נורות מסוגים שונים:

את נורות הלד ניתן למצוא במגוון "סוגי אור" המאופיינים בטמפרטורה אקוויוולנטית במעלות קלווין:
2800 עד 3500 K° – אור לבן "חם",     4500 K° – אור יום,     6500 K° – אור לבן "קר"

סיכום:

חרף החדשנות, תאורת הלד מתבססת בהדרגה כתאורה מועדפת, בתחומים מסוימים בהם היא משתווה ואף עוברת ביעילותה את מקורות האור הקונבנציונליים.

פיתוחה המהיר של הטכנולוגיה וגידול השוק, מציפים גם את חסרונות הענף: טרם הסתיימה כתיבת כל התקנים הרלבנטיים, מוצרים שלא כולם עומדים בציפיות המשתמשים (תאורת כביש, רמזורים) עלות נורות גבוהה ועוד. עם זאת, יתרונות הלד עולים על חסרונותיו. עלויות הרכישה מתקזזות עם החיסכון בעלות החשמל, והמשתמשים חוסכים בעלויות.

 

מקורות:

1. ויקיפדיה עברית – דיודה פולטת אור https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%99%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%98%D7%AA_%D7%90%D7%95%D7%A8
2. תאורת לד – מורה נבוכים. שלומי לוי, אתר חברת חשמל.
3. Potential Environmental Impacts of Light-Emitting Diodes (LEDs): Metallic Resources, Toxicity, and Hazardous Waste Classification. Seong-Rin Lim^†, Daniel Kang^‡, Oladele A. Ogunseitan^‡, and Julie M. Schoenung*^†
4. Scientific American: The Dark Side of LED Lightbulbs September 15, 2012
5. Does Turning Fluorescent Lights Off Use More Energy Than Leaving Them On?

Incandescent lightbulbs are lumbering toward extinction. Now, how best to use their energy-efficient replacements? John Matson on March 27, 2008

נורות CFL – מדוע לא רצוי להשתמש בהן?

המאמר הקודם עסק בסיכוני הכספית הטמונים בנורות פלורסנט ובנורות CFL (נורות פלורסנט לכל דבר). כל נורה שכזו מכילה כספית, הן כאדים חופשיים והן כתרכובת (עם זרחן) המצפה את הנורה מבפנים. כאשר הנורה פועלת, פולטים אדי הכספית קרינת UV הגורמת לתרכובת הזרחן כספית לפלוט אור נראה המשמש לתאורה.

כספית המגיעה לגוף, מצטברת. ככל בעלי החיים, גם האדם אינו יכול להפרישה. מדובר בחומר רעיל מאוד שלו השפעה שלילית על הבריאות, הזיכרון ומצב הרוח. לכן אסור לשאוף אדי כספית! כספית המגיעה לקרקע, מזהמת אותה ואת מי התהום.

כל נורת פלורסנט או CFL שהוחלפה, הופכת מיידית לפסולת רעילה ומסוכנת. יש לטפל בה בהתאם.

במדינות  OECD אחרות, מוסדר הטיפול בנורות פלורסנט תקולות בתקנות וחוקים. הציבור הרחב מיודע להם ולסיכונים הכרוכים בשבירת הנורות ובהטמנתן. בישראל הוסברו לציבור יתרונות השימוש בנורות אלה, אבל לא דבר על הסיכונים למשתמש ולסביבה, על האיסור להשליך נורות אלה למכולות (פן ישברו ואדי הכספית יישאפו ע"י מאן דהוא) ואיסור הטמנתם (כדי למנוע זיהום קרקע ומים).

מחמת קוצר היריעה, לא התייחס המאמר הקודם לסיכונים בריאותיים להם חושף אותנו השימוש בנורות אלה. סיכונים אלה, שנחקרו ותועדו בעיתונות המדעית, הם נושאי המאמר שלהלן. בסופו נתייחס קצרות גם לפתרונות שיש ליישם, הן למניעת סיכוני הכספית והן להחלפת נורות CFL לנורות לד (LED), כמענה לסיכונים הבריאותיים [12].

קרינה אולטרה סגולה

להבדיל מאור בתחום הנראה והאינפרא-אדום הנפלט ממנורות הליבון, פולטות נורות פלורסנט ו-CFL אור בתחום הנראה והאולטרה-סגול. אור אינפרא-אדום מחמם ועלול לגרום לכוויות, אבל אינו גורם לשינויי מבני ברקמות ובתאים. אור אולטרה-סגול לעומתו עלול, בתנאים מסוימים, לגרום לשינויי DNA וליצירת פגמים בתאים. במחקר שערכה סוכנות הלאומית הבריטית לבריאות הוכח כי חשיפה לתאורת פלורסנט המצויה במרחק של 30 ס"מ מאדם למשך שעה אחת ביום, מצטברת לקרינה ברמה גבוהה מהרמה המותרת על ידי התקן האירופאי [3]. לכן, לא רצוי למקם עובדים בסמיכות מקום לנורות אלה או להשתמש בהן במנורות שולחן. מרחק מינימלי מומלץ בין מנורת פלורסנט לאדם לשהות ממושכת נטולת סיכון (מבחינה זו) הוא 1.5 מטר.

ממחקר ותיק ומצוטט שפורסם ב- scienceבשנת 1980, עולה כי תרביות תאים חיים של עכברים שנחשפו למנות זהות של אור פלורסנטי ואור UV, עברו שינויים ממאירים דומים. נמצאה קורלציה גבוהה בין הממאירות, שנוצרה בתאים, למנות האור להן הם נחשפו [10]. מידע זה תומך ומאשש את הנחיית המועצה הלאומית הבריטית לבריאות שהוזכרה לעיל.

ממחקרים, שפרסם פרופ' אברהם חיים (אוניברסיטת חיפה), עולה כי הקרינה הנפלטת מנורות פלורסנטיות מגדילה סיכון לסרטן הערמונית וסרטן השד [11].

את סיכוני ה- UV שתוארו לעיל ניתן להפחית מאוד, אם משתמשים בנורת CFL מזוודת בכיסוי מגן – Encapsulated  CFL, מס' 2 בתמונה.  באופן דומה ניתן לומר כי נורות פלורסנט מכוסות בכיסוי, כנראה חושפות את המשתמש לסיכון מופחת.

השפעה על המערכת ההורמונאלית

החשיפה לאור בערב ובלילה פוגעת בהפרשת מלטונין, הורמון שהגוף מפריש לדם כאשר היום מחשיך והאור בסביבתנו נחלש. המלטונין מאותת לגוף שהגיעה העת לישון. אור לבן מדכא את הפרשת המלטונין יותר מהאור הצהוב ממנורות להט. ככל שספקטרום האור קרוב יותר ללבן, הפרשת המלטונין פחותה יותר בהשוואה לאור המוגדר כחם [2]. חשיפה לאור לפני השינה, בפרט לאור לבן, מובילה להפרעות שינה. למלטונין תפקודים חיוניים נוספים: הוא משמש כנוגד חמצון חשוב [6] השומר על מולקולות ה- DNA בגרעיני התאים משיבוש [8], כנוגד דלקת וכמפעיל של תאי דם לבנים במערכת החיסון [7]. נמצא קשר בין רמות נמוכות של מלטונין לסיכוי גבוה יותר לתחלואה במחלות ממאירות [9]. מסתבר כי אור לבן מעכב את הפרשת המלטונין פי 5 בהשוואה לאור צהוב חם [1].

ריצוד

השפעה שלילית נוספת של נורות אלה היא הריצוד. רובנו איננו מודעים להבהובים המהירים של נורות הפלורסנט, אך הריצוד עלול לגרום לתחושה לא נעימה אצל אנשים הרגישים לכך. על האוכלוסיות הרגישות לריצוד נמנים אוטיסטים, חולי אפילפסיה, פיברומלגיה, וכן בעלי רגישויות הגורמות לכאבי ראש ועייפות עיניים בעת צפייה בטלוויזיה או במסך מחשב.

מה הפתרון? 

מי ששרד את שני חלקי המאמר, מבין מדוע רצוי להימנע משימוש בנורות פלורסנט וCFL- ושואל את עצמו, מה כן? מה עושים עם כל הנורות בבית? במשרד? במשק?

הפתרון צריך להיות מערכתי. האזרח או המפעל הבודד יתקשה בהתמודדות עצמית.           על המדינה להתארגן, כפי שהתארגנו מדינות ה-OECD ולטפל בנורות תקולות כפי שמטפלים בפסולת רעילה ומסוכנת. יש להגדיר ולמסד את שיטת הטיפול (קיים ידע בעולם ובישראל), את נקודות האיסוף, מיקום מתקני טיפול, שיטת השינוע ואת האחריות הכוללת והפרטנית לכל שלב בטיפול. אחרי שתוקם התשתית הנדרשת לטיפול, יונגש המידע לציבור הרחב באמצעות קמפיינים תקשורתיים שמשרדי הגנ"ס, האנרגיה והבריאות יודעים לארגן.

עד לפריסת מערך טיפול מלא זה שאינו באחריות מי מהקוראים כרגע, על המועצה ליזום פתרון משלה, גם אם זמני. עליה להנחות את הישובים והתושבים בנושא זה, מדובר בבריאותנו. אף כי אסור לשבור את הנורות או להטמין אותן, איני משלה את עצמי שמשהו יקרה מחר. מה שהיה הוא שיהיה, אלא אם הציבור ילחץ וידרוש זאת מהמועצה.

מענה נאות לסיכונים הבריאותיים הוא הקפדה על טווחי בטחון מנורות הפלורסנט והחלפתן ההדרגתית בנורות לד (LED). ככל שיותר מהמידע לעיל יחלחל למודעות הציבור, יוחלפו יותר פלורסנטים ו-CFL שיתקלקלו  בנורות LED וסיכונים אלה יפחתו. לנורות לד מוקדש המאמר הבא.

מקורות:

1. J Environ Manage. 2011 Oct;92(10):2714-22. Epub 2011 Jul 13.

Limiting the impact of light pollution on human health, environmentand stellar visibility. Falchi F

2. Eur J Cancer Prev. 2007 Aug;16(4):357-62. Prevention of melatonin

suppression by nocturnal lighting: relevance to cancer. Kayumov L

3. "Emissions from compact fluorescent lights" (PDF). Health Protection

Agency. 2008. Retrieved 2009-08-31.

4. Havas M (2008). "Dirty electricity elevates blood sugar among electrically

sensitive diabetics and may explain brittle diabetes". Electromagn Biol Med 27 (2): 135–146. PMID 18568931

5. Am J Ind Med. 2008 Aug;51(8):579-86. A new electromagnetic exposure

metric: high frequency voltage transients associated with increased cancer incidence in teachers in a California school. Milham S

6. 2005 Jul;27(2):119-30. Antioxidative protection by melatonin:

multiplicity of mechanisms from radical detoxification to radical avoidance. Hardeland R

7. J Neuroimmunol. 2005 Aug;165(1-2):139-49. Anti-inflammatory actions

of melatonin and its metabolites, N1-acetyl-N2-formyl-5-methoxykynuramine (AFMK) and N1-acetyl-5-methoxykynuramine (AMK), in macrophages. Mayo JC

8. Reiter RJ, Acuña-Castroviejo D, Tan DX, Burkhardt S (June 2001). "Free

radical-mediated molecular damage. Mechanisms for the protective actions of melatonin in the central nervous system". Ann. N. Y. Acad. Sci. 939: 200–15

9. Schernhammer ES, Rosner B, Willett WC, Laden F, Colditz GA, Hankinson

SE (June 2004). "Epidemiology of urinary melatonin in women and its relation to other hormones and night work". Cancer Epidemiol. Biomarkers Prev. 13 (6): 936–43

10. Fluorescent light induces malignant transformation in mouse embryo cell

cultures. Kennedy AR, Ritter MA, Little JB. Science. 1980 Mar 14;207(4436):1209-11.

11. השלכותיה של התאורה המלאכותית בלילה על בריאות האדם, פרופ' חיים אברהם

בטיחות – בטאון המוסד לבטיחות וגהות גיליון אוקטובר-נובמבר 2014.

12. הסכנות בשימוש בנורות חסכניות ואמצעי הזהירות הנצרכים, אתר בי"ח רמב"ם, ד"ר גיל

    יוסף שחר (M.D)

נורות CFL – מדוע לא רצוי להשתמש בהן?

השבוע התחילה אחת מנורות ה-CFL בביתנו, להבהב. ניסיתי לבדוק עם המועצה ועם איגוד ערים, מה עושים עם נורה תקולה כזו.

התשובות לא סיפקו מענה פרקטי לשאלה, ונאלצתי לחפש מידע בעצמי. כך נולד מאמר זה.  תרגום כותרת אחד המאמרים שקראתי הוא: "חשבו פעמיים קודם שתרכשו נורות CFL".

קוראי האתר תוהים מן הסתם, מה פשר ה"פליק פלאק לאחור" של המאמר, המדגיש תמיד את הצורך בחסכון באנרגיה, הבסיס לפרק המרכזי בתקן בניה ירוקה…

זו, אכן, עדיין עמדתי, אבל לא בכל מחיר. מסתבר שלעיתים מחיר החיסכון עלול להיות גבוה מדי, גבוה בהרבה ממחירן של נורות ה- CFL.

מה הן נורות CFL?

נורות אלה, ה- Compact Fluorescent buLbs המוצגות בתמונה, הופיעו לפני שנים, אבל פרצו לתודעת הציבור בעקבות החלטת מדינות ה- OECD להפסיק לשווק נורות ליבון.
החלטה זו התקבלה כדי להפחית את צריכת האנרגיה ואת התחממות כדור הארץ. נורות CFL הן נורות חסכניות, קומפקטיות, בעלות הברגה זהה להברגת נורות הלהט, ולכן משתלבות בקלות בכל בית מנורה סטנדרטי.

כמו בנורות הפלורסנט הגדולות, גם פנים נורות ה-CFL העשויות מצינור זכוכית מקופל, מצופה בזרחן וכספית. בכך מושגות קומפקטיות ורמת תאורה. כמו בנורות פלורסנט, גם נורות  CFL מכילות  אדי כספית, המאפשרים את פליטת האור מהמנורה.

הסיכון שבכספית

כספית היא חומר מסוכן למגע אדם או בעל חיים. הגדרה זו הופכת נורות פלורסנט או 'CFL שהפסיקו לפעול, לפסולת רעילה ומסוכנת. תכולת הכספית במנורת CFL אחת יכולה לזהם 22.7 מ"ק מים שפירים. כמות הכספית המצויה במנורת פלורסנט רגילה עלולה לזהם 10 מ"ק מים שפירים.

דוח משנת 2000 מציין כי על פי אומדן שנעשה אז, מיובאות לישראל למעלה מ-10 מיליון נורות פלורסנט בשנה, רובן להחלפת נורות תקולות. כמות הכספית שבנורות אלה, הוערכה אז ב- 50 עד 150 ק"ג בשנה. עברו 16 שנה.

הדוח, שהוכן כדי להעלות את מודעות הממשלה לצעדי ה-OECD למניעת הגעת הכספית למטמנות, לא עודכן ונותר כאבן שאין לה הופכין… כמות נורות הפלורסנט וה-CFL המיובאות ארצה, גדלה מדי שנה. כך גם עובי שכבת האבק המכסה דוח זה… משרדי הממשלה ממשיכים לטמון ראשם בחול, כך גם הרשויות המקומיות האמורות לדאוג לתושביהן.
גם אצלנו במוא"ז משגב, לא קיבל מיחזור נורות הפלורסנט וה-CFL התייחסות הולמת.

הרשויות שוקטות על שמריהן, אולי משום הערכתן כי תעבורנה שנים נוספות לא מעטות עד שכספית זו או חלקה, תזהם את הקרקע ותגיע למי התהום. תהליך זיהום דומה התרחש במפעל תע"ש רמת השרון, שהוזנח עשרות שנים וגרם לסגירת בארות. היום מושקעים שם מיליארדי ₪ כדי לנקות את זיהום הקרקע ומי התהום.

למרות שההשקעה בטיפול הנכון בנורות הפלורסנט וה-CFL נמוכה בהרבה, הרשויות אינן עושות דבר כדי ליישם דרכי טיפול נכונות ולעצור זיהום זה, שלא ברור אם יהיה בר תיקון בעתיד. שבירת נורות במכולות ההטמנה פולטת אדי כספית מסוכנים לנשימה. הטמנת השברים במטמנה עלולה לזהם את הקרקע ואת מי התהום.

במדינות OECD מתוקנות, לוותה ההחלטה על המעבר מנורות הלהט לנורות CFL חסכוניות, בהגדרת נהלי איסוף מבוקר של נורות תקולות וטיפול בהן כפסולת מסוכנת ורעילה. בחלק מהמדינות הוטלה האחריות לאיסופן על יצרני הנורות. במדינות אחרות, על הרשויות המקומיות או על גורמים אחרים. בנוסף, נערכו במדינות ה-OECD מהלכי הסברה להגברת מודעות הציבור לסיכון הסביבתי והבריאותי הטמון בחובן של הנורות התקולות, וזאת כדי למנוע הטמנתן או שריפתן (במקומות בהם מטופלת הפסולת בשריפה).

בישראל, כמו בישראל…

האחריות להפסקת שיווק נורות הליבון והכנסת נורות CFL במקומן, הוטלה על משרד התשתיות, המים והאנרגיה. פרויקט ההסברה על החיסכון הצפוי בעלויות החשמל ואורך החיים הגדול הגלום בהן, שבה את לב הצרכנים. היעדרן מהחנויות של נורות להט בהספק גדול מ-60 וואט, סייע לחדירת ה- CFLלשוק. איש לא טרח ליידע את הצרכנים בסיכונים בהם כרוך השימוש בנורות אלה, לאיסור שבירתן או השלכתן למכולות ההטמנה. גם משרדי הבריאות והגנת הסביבה, למרות אחריותם "המיניסטריאלית", לא טרחו להתייחס לסיכונים הסביבתיים והבריאותיים הכרוכים בטפול במנורות שהגיעו לסוף דרכן, וממשיכים להתעלם מנושא זה.

סיכונים בריאותיים נוספים

ממחקרים שפורסמו בעיתונות המדעית וע"י ארגוני בריאות של ה-,OECD  עולה כי סיכוני נורות אלה אינם מוגבלים לפסולת המסוכנת. מסתבר שגם בנורות CFL תקינות, טמון פוטנציאל לסיכונים בריאותיים, לפחות לחלק מהמשתמשים בהן. הרחבה והמלצות להמשך – במאמר הבא.

מקורות:

Think Twice Before You Buy Energy Saving Compact Fluorescent Bulbs
http://preventdisease.com/home/tips96.shtml?no_redirect=true

מיחזור נורות פלורסנטיות משומשות – הקריה למחקר גרעיני
http://www.sviva.gov.il/InfoServices/ReservoirInfo/DocLib4/R0001-R0100/R0080.pdf

שיקום קרקעות מזוהמות בישראל – אקולוגיה וסביבה
http://magazine.isees.org.il/ArticlePage.aspx?ArticleId=203

מאמר הצרכנות הקודם עסק בפרסומות, באמצעותן מבקשים היצרנים להניע אותנו לרכוש עוד ועוד מוצרים, כדי שיוכלו להרוויח עוד ועוד כסף. לשם כך, הם משקיעים משאבים ומאמצים רבים. אוספים עלינו מידע, ומפעילים מניפולציות שונות. הכל כדי לגרום לנו לשלוף את הארנק ולרכוש את המוצר…

אף כי חופש העיסוק חשוב וחיוני, ולכן אין לאסור על הפרסומאים לעשות עבודתם, חשוב להאיר את הצד הבלתי מוכר של הצרכנות. מי שמקבל החלטה לרכוש מוצר חדש, בפעם הראשונה או החוזרת, חשוב שיבין מה משמעות הרכישה שלו. במאמר הקודם הדגמתי את הפער הקיים בין משקל המוצר לבין משקל חומרי הגלם ששימשו לייצורו, על נייר עיתון. הוצגו נתונים שפורסמו בעיתונות מדעית, ועל פיהם נדרשים חומרי גלם במשקל של כ-70 ק"ג כדי לייצר ק"ג אחד נייר עיתון. יחס של 1:70!

איני יודע אם נתונים אלה גרמו למי מכם הקוראים לקחת רק חינמון אחד מהשניים המוצעים לנוסעי הרכבות בבוקר. אני אישית הושפעתי – את החדשות ברכבת אני קורא מאז רק באתרי האינטרנט…

אחד המוצרים שיצרניו מפעילים אסטרטגיות שיווק ממש מניפולטיביות, הוא הסמרטפון.
קידום המכירות שלו מתוחכם. יחסי ציבור נרחבים, תערוכות וכנסים ל"שחרור" מתוקשר של מידע "מסווג"  על תכונות הדגם הבא, החידושים הטכנולוגיים, כמות המכשירים שתופץ במשורה, וכו'.

התוצאה? מאות אנשים צובאים על פתחי החנויות בהמתנה לפתיחתן כשתחל מכירת הדגם החדש, כדי להשיג את המכשיר הנכסף… היצרניות מוציאות לשוק דגמים "מתקדמים" חדשות לבקרים. הן מפרסמות אותם בעיתונות, על מודעות ענק בחוצות, ליד מדרגות נעות ובכל מקום בו מתגודד קהל הלקוחות הפוטנציאלי, בניסיון לשכנע מישהו להחליף מכשיר כדי להיות בעליו הגאה של מסך גדול יותר, מעבד מהיר יותר, מצלמה רגישה יותר וכו'…

רוב הצרכנים אינם נותנים דעתם לחומרים שיש לחצוב או לכרות במעבה האדמה כדי להעמיד לרשותם את המכשיר הנחשק, שיהפוך תוך זמן מה ל"מיושן", יוחלף ב"מתקדם" ו"חכם" ממנו וחוזר חלילה.
גילוי נאות: על כתיבת מאמר זה החלטתי  בהרצאה, בה טען המרצה כי כדי לייצר סמרטפון שמשקלו כ- 120 גרם נדרשים חומרי גלם במשקל של 3 טון. הפער העצום הזה עורר את סקרנותי והחלטתי לקרוא את המאמר ממנו נלקחו הנתונים שהציג אותו מרצה. כיון שלא הצלחתי לקבל רפרנס למאמר, נאלצתי לקושש את המידע הנדרש בעצמי.

כדי לבצע הערכה זו התוודעתי למושג "Ecology Rucksack" – "תרמיל הגב האקולוגי".

קרדיט תמונה

תרמיל תיאורטי זה מגדיר את כמות כלל חומרי הגלם, בהם יש להשתמש לצורך הפקת קילוגרם אחד של  חומר כלשהו. יצור קילוגרם זהב אחד, מחייב שימוש בחמש מאות וארבעים טון מים וחומר שנחצב במעבה האדמה. כלומר יחס של 1:540,000 בין חומרי הגלם, לזהב המופק מהם. בסמרטפון יש זהב בכמות זעומה, 3.4 מאיות המיליגרם, אבל, לצורך הפקתה נחוצים כ- 18.4 ק"ג עופרת זהב ומים! להפקת ק"ג אחד של כסף נדרשים 7.5 טון חומרי גלם, להפקת ק"ג אחד זכוכית דרושים 2 טון חומרי גלם וכו'. ככל שהחומר נדיר יותר, כמות העופרה הנדרשת להפקתו, גדולה יותר.

את הערכת כמות חומרי הגלם הדרושים לייצור "סמרטפון", חישבתי באמצעות נתונים שמצאתי במאמרים שונים. הצלבת נתוני "Ecology Rucksack" ממאמרים אלה עם מאמר של חברת "אפל"  המציג את משקל החומרים והרכיבים ב"אייפון", העלתה, שכדי לייצר מכשיר "אייפון" שמשקלו כ-130 גרם, נדרשים חומרי גלם במשקל של כחצי טון. כיוון שלא מצאתי נתונים לגבי הצג והסוללה, ולא לגבי כמותן של מתכות נדירות מאוד הנמצאות בכל טלפון נייד, זו הערכה שמרנית. אף כי משקל המתכות הנדירות בסמרטפון זעומה, כמות חומרי הגלם הנדרשת להפקתן, עצומה. ייתכן שזו הסיבה להערכת משקל חומרי הגלם לסמרטפון ב- 3 טון.

כך או כך, מדובר במספרים מבהילים המחזקים את הצורך בצרכנות נבונה. רכישה או החלפת טלפון נייד בחדש – רק  כאשר קיים צורך אמיתי. עשרות מיליוני מכשירים נזרקים לפח מדי שנה, כדי לפנות מקומם לטלפונים מתקדמים יותר. מאחורי כל מכשיר  לא "מתחבאים" רק חומרי גלם בכמות עצומה, אלא גם זיהום אויר ומים, עבודת ילדים בשכר רעב (בסין ובדרום אסיה) ותרומה ממשית להתחממות כדור הארץ…

הסמרטפון ונייר העיתון מהגיליון הקודם הם רק דוגמה. תרמיל הגב האקולוגי המפיל חתן המחזיק טבעת זהב בקריקטורה, מלווה כל מוצר ומוצר. אין לי אלא לשוב ולקרוא לצרכנות נבונה ולהזכיר את שלושת ה-R-ים (reduce, reuse, recycle).
אם יש לכם מחשבים, טלפונים וכל ציוד אלקטרוני אחר שאינו מתפקד, אנא העבירו אותם למיחזור בחברת "אקולוגיה לקהילה מוגנת" בפארק תעשייה משגב.

הממצאים שהוצגו לעיל חושבו בעזרת נתונים שנלקחו ממאמרים שניתן למצוא בכתובות הבאות:
Ecological rucksack for materials used in everyday products
http://noah.dk/wp-content/uploads/2009/05/rucksack.pdf

iPad 2 – Environmental Report
https://www.apple.com/environment/pdf/products/archive/2011/iPad_2_Environmental_Report.pdf

The Secret Life of a Smart Phone
https://www.epa.gov/sites/production/files/2015-06/documents/smart_phone_infographic_v4.pdf

Acceptance of Mobile Phone Return Programmes for Increased Resource Efficiency by Young People—Experiences from a German Research Project
http://www.mdpi.com/2079-9276/2/3/385

Calculating MIPS: Resource productivity of products and services
https://www.econstor.eu/bitstream/10419/59294/1/485276682.pdf

iPhone 6 – Environmental Report
https://www.apple.com/euro/environment/pdf/a/generic/products/iphone/iPhone6_PER_Sept2014.pdf

כולנו, מקטן ועד גדול, צרכנים. רובנו אוהבים לחדש מעת לעת את מראנו והופעתנו, להתחדש בדרך בה אנו עושים את עבודתנו או מבלים את זמננו הפנוי. לצורך כך אנו נוהגים להתהדר בבגדים או באביזרי אופנה חדשים, ברהיטים חדשים, בכלים חדשים, במכשירים חדשים ובמוצרים חדשים.

המפרסמים עסוקים ללא הרף בנושא אחד: הנעת ציבור הלקוחות (אנחנו…) לעוד ועוד צריכה של עוד ועוד מוצרים חדשים!!!

גלגלי הכלכלה ו"השוק", תלויים במכירת תוצרת היצרנים ללקוחות. כדי להצליח למכור לנו את המגוון העצום של המוצרים השונים שהם מייצרים, צריכים היצרנים לשכנע אותנו לקנות את המוצר שלהם. הם עושים זאת בדרכים מגוונות: ישירות, עקיפות ולעיתים נסתרות. הם מפעילם עלינו, קהל היעד, שיטות ומניפולציות שונות, הכל כדי לשכנע ולהניע אותנו לקנייה…

כדי להצליח בעבודתם, עוסקים הפרסומאים במחקרי שוק, ניצול רגישויות ורגשות, תוך שימוש באמצעים פסיכולוגים, שאנו הלקוחות, בדרך כלל איננו מודעים לקיומם והשפעתם. אינני פסיכולוג, ולא לי לעסוק בפן זה של הצרכנות. במאמר הנוכחי ובזה שיבוא אחריו, אנסה להסב את תשומת ליבכם להשלכות הצרכנות שלנו על הסביבה.

למעט מעט יוצאים מהכלל, כל מוצר שאנו רוכשים מורכב מחומרים ורכיבים שונים, בהם משתמש היצרן שלו לייצורו. חומרים ורכיבים אלה מיוצרים ע"י יצרני משנה, שגם הם רוכשים חומרי גלם ורכיבים לייצור שלהם וכן הלאה והלאה, עד להפקת חומרי הגלם הראשוניים. את שרשרת חומרי הגלם המשמשים לייצור ניתן להציג כפירמידה. בראשה – המוצר שרכשנו. בתחתיתה – חומרי הגלם הבסיסיים ביותר ששמשו לייצור רכיבי המוצר. בין לבין מצויים תהליכים שונים, שבכל אחד מהם עוברים חומרי הגלם עיבוד, עד השלמת ייצור המוצר הסופי. בכל שלב מנוצל רק חלק מחומר הגלם. היתרה שאינה מנוצלת הופכת לפסולת.

את עקרון פירמידה זו נדגים באמצעות התרשים שלהלן, המציג את שלבי ייצור נייר העיתון שאתם אוחזים כרגע בידיכם ואת קיטון משקל המוצר הסופי ביחס למשקל חומרי הגלם המשמשים לייצורו.

מחקר שבדי ניתח את מחזור החיים של נייר עיתון, המיוצר מעצי מחט הגדלים ביערות שבדיה. כותבי המאמר ((A Life Cycle Assessment of the production of a daily news paper מצאו כי מ- 100 ק"ג עץ מיוצרים פחות מ- 30 ק"ג נייר.

למעלה משני טון חומרי גלם דרושים לייצור 30 ק"ג נייר עיתון.

התרשים מציג סכמתית את תהליך ייצור הנייר ואת כמויות העץ והמים, הנדרשות לייצור 30 ק"ג נייר עיתון. תרשים זה אינו מתייחס לפסולת הנוצרת, לאנרגיה הנדרשת, לזיהום האוויר והמים ולגזי החממה הנפלטים במהלך הייצור. אף כי תרשים זה ייחודי לייצור נייר, הוא מאפיין ייצורו של כל מוצר אחר. כל מוצר מיוצר מחומרים שאת כמותם בדרך כלל איננו משערים. רוב חומרי גלם אלה הופכים במהלך הייצור לפסולת. חלק מהמוצרים שאנו צורכים הופכים לפסולת מיד אחרי השימוש הראשון בהם. דוגמא? את החינמונים – "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום", לוקחים הנוסעים ברכבת באופן אוטומטי, בדרך כלל בלי להקדיש רגע לבזבוז המשאבים העצום, הכרוך בקריאתם משך דקות ספורות, קודם השלכתם או השארתם על ספסלי הקרון…

להצגת נושא זה כאן שתי מטרות: א. העלאת הצרכנות המבוקרת למודעות קוראי המדור ב. איזכור חשיבות המיחזור, כתרומה חשובה לחסכון בחומרי גלם. למיחזור נייר תרומה משמעותית ליצור נייר חדש והפחתת כריתת העצים ביערות.

מאחורי כל מוצר שאנו רוכשים, "מסתתרים" חומרי גלם רבים, אנרגיה שהושקעה וחיממה את כדוה"א ומן הסתם גם זיהום אויר ו/או מים. חייבים לרכוש מוצרים להם אנו זקוקים. אבל, מאמר זה מציע לכולנו להיות ביקורתיים יותר ולצרוך מה שאנחנו באמת זקוקים לו. לא את מה שמנסות למכור לנו שפע הפרסומות המציפות אותנו מכל עבר. מודעות למשאבים "הנחבאים" האלה עשויה לסייע לנו בכך.

המאמר הבא יעסוק במשאבים הנעלמים המסתתרים בכל אחד מהטלפונים הניידים שהפכו לחלק בלתי נפרד מרובנו. הממצאים, יפתיעו…

כנס "יוזמים סביבה"

בשבוע שעבר התקיים בעכו כנס "יוזמים סביבה" שארגן איגוד ערים גליל מערבי לאיכות הסביבה. בכנס השתתפו כ-300 פעילי סביבה יהודים וערבים, מתנדבים מהישובים שבתחום האיגוד. 16 קבוצות ובודדים ("עמותת הסביבה" ביניהם) הציגו פעילות מגוונת ומרשימה. פרופ' דני רבינוביץ, דיקן בית הספר לאיכות הסביבה באוניברסיטת ת"א, הרצה על "נחלת הכלל" ועל הקושי לנהל אותה. גם לנושא זה נחזור…

כתובת המאמר השבדי שהוזכר: http://www.axelspringer.de/dl/32432/lca_studie_e.pdf. כניסה נוחה אליו אפשרית מגרסתו המקוונת של מאמר זה באתר https://www.a-maane.com/ .

נשאלתי על ידי חבר עצמון, "למה בכלל אנחנו מפרידים פסולת? הרי אין מי שיקלוט את הפסולת המופרדת ואין בישראל תשתית למיחזור, בסוף ממילא הרי מערבבים הכל ומטמינים במטמנה…" דברים אלה ממחישים חוסר ידע בנושא המיחזור, לפחות של חלק מהציבור. כיוון שכך יופנה הפעם זרקור הקיימות של המדור לנושא המיחזור. בפסקאות הבאות ננסה להעלות למודעות הציבור כמה עובדות שבלהט העשייה היומיומית נדחקות לקרן זווית ונשכחות.

למה למחזר?

זמן התכלות חומרים פסולת אורגנית: 4 – 8 שבועות נייר: שבועות קרטון: חודשים כותנה: 4-5 שנים עץ: 10 – 50 שנה עור: 50 שנה פחית שימורים (ברזל): 100 שנה פחית שתיה (אלומיניום): 100-500 שנה פלסטיק וניילון: מאות שנים זכוכית: 1,000,000 (מיליון) שנה קלקר: נשאר לנצח, לא מתכלה!

לשאלה זו מספר תשובות שכולן נכונות: הותרת משאבים לדורות הבאים, חסכון באנרגיה לייצור  מוצרים חדשים, חסכון חומרי גלם וכסף שהושקע בכל מוצר שאנו משליכים לפח. תשובה נוספת אליה רובנו אינו מודע, היא משך התכלות החומרים מהם עשויים המוצרים שאנו צורכים.

חלק מהחומרים מתפרק באופן טבעי על ידי אורגניזמים שונים, המנצלים את חומרי הגלם הארוזים במוצר שנזרק לפח ומכלים אותו תוך זמן קצר יחסית (יחסית למשך חיי אדם..) ובכך מסייעים לשמירת הניקיון. רוב המוצרים אינם מתכלים כל כך מהר או שאינם מתכלים כלל. רשימה חלקית של חומרים מהם עשויים מוצרים נפוצים המשמשים אותנו וזמן התכלותם מוצגת במסגרת משמאל. זמני ההתכלות (לקוחים ממקורות שונים) מצביעים על תשובה נוספת ולא פחות נכונה לשאלה "למה למחזר"… אם לא נמחזר נוצף בפסולת שתגזול עוד ועוד שטחים פתוחים שידרשו לאחסון רב שנים של עוד ועוד מוצרים שאיש אינו עושה בהם שימוש והם נערמים וסותמים עוד ועוד מטמנות.

מי מרוויח ומי מפסיד?

חיינו מוצפים בבליל פרסומות עצום. המדיה התקשורתית כולה מתפרנסת מהמאמץ הבלתי נלאה המנסה להניע אותנו לקנות, לצרוך, ושוב לרכוש מוצרים חדשים יותר, אופנתיים יותר, מתוחכמים יותר, או זולים יותר (יש מבצע…). מאמצי שיווק אדירים מושקעים כדי לשכנע אותנו שהמוצרים בפרסומת חיוניים לנו וכדאי לנו לשלם את כספנו תמורתם. כל מוצר שאנחנו קונים ארוז באריזה גדולה ומושכת הנזרקת לפח, לעיתים עם המוצר הקודם שסר חינו…

שלושת ה- R-ים

השינוי שיכולים לחולל המיכלים הכתומים אינו רק בנושא ההפרדה. זו הזדמנות לבחון את הרגלי הצריכה שלנו ועד כמה אנו באמת זקוקים לכל מה שאנו קונים. הזדמנות לשוחח ולהפנים את שלושת ה-R-ים הידועים: Reduce, Reuse, Recycle שפירושם:

Reduce – הפחתה:  פחות קניות, שימוש בפחות מוצרים, פחות פסולת לפחים…

Reuse – שימוש חוזר: מיצוי הקיים, שימוש (ככל הניתן…) במוצרים המצויים כבר בידינו, במקום לקנות חדשים.

Recycle – מיחזור: אם כבר איננו משתמשים במוצרים, ננסה לאלתר שימוש אחר בהם או נאפשר זאת למישהו אחר. אין כזה? נעביר אותם למיחזור ולהפקת חומרי הגלם שבהם, לצורך ייצור מוצרים אחרים.

מחמת קוצר היריעה, קוצרה מאוד התייחסות המדור לנושא המיכלים הכתומים. את המאמר המקורי הכולל מידע נוסף, ניתן לקרוא כאן.

תקן שכונות ירוקות

בגיליון הקודם הוצגה במדור זה טיוטת מסמך עקרונות חדש שמטרתו התוויית אמות מידה לתכנון והקמת שכונות מקיימות, הראויות לתואר "שכונה ירוקה". בהמשך אמור מסמך זה להפוך לתקן שפרקיו הם: "מהי שכונה מקיימת", משאבים ותשתיות, משילות, כלכלה ומסחר, המרחב הציבורי, תנועה ותחבורה. הבטחתי שבגיליון זה אתחיל לסקור את פרקי התקן. נתחיל…

מהי שכונה מקיימת?

פרק זה עוסק בהגדרת מאפיינים פיזיים וקהילתיים המגדירים שכונה ושכונה מקיימת. מפאת קוצר היריעה אמנע מציטוטם של מאפייני השכונה. אסתפק באמירה שלמרות שהמסמך נכתב עבור שכונות עירוניות, הגדרתו מתאימה בהחלט לישוב במגזר הכפרי או לחלק ממנו. את ההגדרה לשכונה מקיימת אני מעתיק בשלמותה:

"שכונה מקיימת היא מקום שמאפשר לתושביו לנהל חיים טובים ובריאים. השכונה המקיימת מושתתת על עיקרון הקיימות המשלב ומאזן בין ערכים סביבתיים, חברתיים וכלכליים. בנושאי סביבה היא מדגישה היבטים כגון שמירה על הטבע, חיסכון במשאבים, מניעת מפגעים וזיהומים ותכנון איכותי המבקש לשפר את רווחת התושבים. בנושאים חברתיים-קהילתיים היא מדגישה את הצורך במתן תחושת שייכות, עידוד אזרחות פעילה, שיתוף ציבור בתכנון ובניהול וקיומו של מגוון אנושי. בנושאים כלכליים-מסחריים היא מדגישה עקרונות כגון עירוב שימושי קרקע, יצירת מגוון תעסוקתי בשכונה, פיתוח הכלכלה המקומית ועידוד עסקים מקומיים."

אין לי ספק שאף כי ניתן לשפר ולתמצת את ההגדרה, רוחה תואמת את רוח רוב יישובי משגב. את הצגת יתר פרקי התקן המוצע נמשיך במאמרים עתידיים.

 

הבלחת המיכלים הכתומים ביישובי משגב מבשרת שינויים בהרגלי הפרדת הפסולת שלנו. המועצה פנתה לוועדים ולוועדות סביבה בישובים, בבקשה לסייע בהסברת הנושא לתושבים. המדור מתגייס להרמת הכפפה, ומפנה את זרקור הקיימות לנושא המיחזור.

במאמרנו הבא נחזור לתקן שכונות ירוקות, שבטיוטה שלו התחלנו לעסוק במאמר הקודם.

מה גרם להופעת המיכלים הכתומים במחוזותינו? מה השינויים הנדרשים בהפרדה? מה קורה עם הפסולת שלנו אחרי שאנו משליכים אותה לפחים? תשובות לשאלות אלה ואחרות – לפניכם.

הפחים הכתומים הם של "תמיר", תאגיד שהוקם על פי חוק המיחזור, כדי לטפל בפסולת האריזות בישראל. התאגיד הזה מאגד את היצרנים והיבואנים, הפועלים בארץ לאיסוף, הפרדה והעברה למיחזור של האריזות, בהן משווקים מוצרים בישראל.

לאחרונה חתמו המועצה ו"תמיר" על הסכם, לפיו קיבל על עצמו התאגיד את הטיפול בפסולת האריזות הנאספת במשגב.

המיכלים הכתומים מחליפים את המתקנים לאיסוף שקיות הניילון, ואת המיכלים האפורים לאיסוף הפחיות, שעמדו במרכזי המיחזור.

לפחים הכתומים ניתן להכניס שקיות ניילון ופלסטיק, קרטוני מיץ וחלב, אריזות פלסטיק, מיכלי מתכת וגם קלקר, שעד עתה, בהעדר פתרון אחר, הושלך למכולות הירוקות. את האריזות השונות יש להכניס כשהם כשהן ריקות וללא שאריות.

מה לא מכניסים לפחים הכתומים:

נייר – ממשיכים להניח במיכלים הכחולים

קרטון – ממשיכים להניח בקרטוניה

זכוכית – ממשיכים להניח במיכלים הסגולים

מיכלי פלסטיק גדולים לחומרי כביסה וניקוי ובקבוקי משקה – מניחים במיחזורית (כלוב הבקבוקים)

טבלת זמן התכלות חומרים   פסולת אורגנית: 4 – 8 שבועות   נייר: שבועות   קרטון: חודשים   כותנה: 4-5 שנים   עץ: 10 – 50 שנה   עור: 50 שנה   פחית שימורים (ברזל): 100 שנה   פחית שתיה (אלומיניום): 100-500 שנה   פלסטיק וניילון: מאות שנים   זכוכית: 1,000,000 (מיליון) שנה   קלקר: נשאר לנצח, לא מתכלה!

בכך הופך תהליך ההפרדה הביתי לקל יותר: שקיות, מיכלי מזון מפלסטיק ופחיות שימורים, שעד עתה הופרדו בבית, ובהמשך במרכז המיחזור, ניתן מעתה לרכז ולרוקן יחד לפח הכתום.

נשאלתי ע"י חבר בעצמון: למה להפריד? בסוף הרי מערבבים הכל ומטמינים במטמנה…? התשובה לשאלה הראשונה במסגרת משמאל, המפרטת את זמן ההתכלות הטבעית של חומרים שונים.

השינוי במרכזי המיחזור מעלה את המיחזור לראש שמחתנו ומאפשר לכולנו, מבוגרים וילדים, ללמוד מה קורה לפסולת המופרדת, אחרי הפרידה ממנה ביישוב… אז ככה:

נייר וקרטון – נאספים ע"י חב' אמניר . ניתן לפגוש אותם שוב כנייר ממוחזר בחנויות השונות למוצרי נייר.

זכוכית – מועברת למיון וגריסה, כדי לשמש ליצור מוצרי זכוכית חדשים, רעפים, כלים סניטרים ותשתיות כביש.

מתכת – מועברת למיון, הפרדה והתכה, ומשמשת לייצור חומר גלם למוצרי פלדה, ברזל ואלומיניום.

פלסטיק – מועבר למיון והפרדה לפי סוגיו השונים, לגריסה ולייצור חומרי גלם לתעשיית הפלסטיק.

אריזות – (מהמיכלים הכתומים) נוסעות לתחנת מעבר ממיינת בעפולה, עוברות מיון, וממשיכות משם למפעלי מיחזור שונים לפי סוגן.

פסולת רטובה, שאינה מועברת לקומפוסטר בגינה, אלא מושלכת לפח חום, נאספת על ידי המועצה ומועברת לאתר קומפוסטציה משגבי, המופעל ע"י המועצה בגילון.

פסולת אחרת שהושלכה למכולות הירוקות – מועברת על ידי המועצה להטמנה במטמנת עיבלין.

תזכורת: אנחנו קונים עוד ועוד מוצרים, ומשתמשים בעוד ועוד חומרי גלם. לטובת הקיימות, חשוב לזכור וליישם את שלושת ה-R-ים הידועים: Reduce, Reuse, Recycle שפירושם:

Reduce– הפחתה – קנו פחות, השתמשו בפחות, זרקו פחות…

Reuse – שימוש חוזר – השתדלו (ככל הניתן…) להשתמש במוצרים שכבר בידיכם, במקום לקנות חדשים.

Recycle – מיחזור – אם אינכם יכולים להשתמש במוצרים פעם נוספת, נסו לעשות בהם שימוש אחר, או אפשרו זאת

לאחרים. אין אפשרות כזו? העבירו אותם למיחזור ולהפקת חומרי הגלם שבהם, לצורך ייצור מוצרים אחרים.

מידע המיחזור לא יהיה שלם, אם לא נזכיר גם את ה"מיחזורית" – כלוב בקבוקי הפלסטיק, שהוצב בכל מרכז מיחזור על ידי "אל"ה (איסוף למען הסביבה) – תאגיד מיחזור וותיק יותר, שהוקם כאשר נחקק חוק הפיקדון. תאגיד זה פועל עד היום להשבת דמי הפיקדון, הכלולים במחירו של כל בקבוק שתייה הנמכר בישראל. לקרוא על אל"ה ועל נהלי החזר הפיקדון שלה, תוכלו לקרוא בלינק http://www.ela.org.il/. הגעה נוחה לאתר אל"ה אפשרית מגרסתו הדיגיטלית של מאמר זה, הנמצא במחיצה "מאמרים" באתר "א. מענה" (הקלידו בגוגל ללא מרכאות).

(בונוס למי שייכנס לאתר אל"ה – הסרטון "נפרדים מרבקה", סרטון קצר ומצחיק של רבקה מיכאלי מספידה עצמה…) מיחזור בקבוקי הפלסטיק חיוני לא רק בגלל ההחזר הכספי, אלא בעיקר לנוכח סכנת הצפת השטח במיליוני בקבוקים, שאינם מתכלים מעצמם כל כך מהר…

תקן שכונות ירוקות, חשוב לכלל יישובי משגב. במוקדם או במאוחר יצטרך כל אחד מהישובים לתכנן הרחבה. תקן זה יוכל לסייע בכך… להצעת תקן זה נשוב במאמר הבא.

בשנים האחרונות מתהדרות שכונות הצצות כפטריות אחרי גשם, בשמות הכוללים דימויים כמו "הירוקה", "הנחל", "הפרחים" ועוד…

"כרמי אלון הירוקה" ואחיותיה, משתמשות בטבע ובירוק, בדרך כלל כמהלך שיווקי. לעיתים קרובות מדי הירוק העיקרי בהן מצוי בשמן. לחלק מהשכונות הקוראות לעצמן ירוקות, נכון היה לקרוא "מתיירקקות"… רוב הבתים הנבנים בהן אינם עומדים (לכאורה, בדרך כלל…) בדרישות התקן, אינם בעלי תו בניין ירוק והתכנון השכונתי שלהן רחוק מלהיות ירוק.

מי היא שכונה ירוקה "אמיתית"?

לאחרונה פרסמו המועצה הישראלית לבניה ירוקה ומשרד הבינוי והשיכון טיוטת תקן חדש, ששמו "כלי מדידה לשכונות בנות קיימא בישראל". תקן זה אמור לסמן קו הפרדה ברור בין שכונות ירוקות "בנות קיימא" ובין יצירתיות שיווקית, המשתמשת במילה "ירוק" בעיקר לצורך האצת מכירת הדירות בבניין או בשכונה.

ייעודה של טיוטת התקן שפורסמה הוא שמיעת עמדת הציבור לגבי תקן זה, האמור להוביל לתכנון נכון של שכונות ירוקות בערים. אוכלוסיית כל אחד מיישובי משגב זעירה וזניחה יחסית לאוכלוסייה הצפויה לחיות בעיר, אפילו בשכונה הקטנה ביותר. אף על פי כן, רוב התקן ישים גם ליישובים כפריים המתעתדים לבנות שלב חדש ויוכל לתרום לשיפור חיי כולנו וחיי אלה, שיגיעו למשגב בעתיד. לדעתי, רצוי לאמץ חלקים מתקן זה לתקנוני הבניה בישובים, ובהמשך לדאוג להתאמת תקן זה גם למגזר הכפרי.

כדי לעשות זאת, כדאי להכיר תקן זה. בכך יעסקו המאמר שלפניכם ואולי גם הבא אחריו.

מטרת התקן

מהחזון המשותף למשרד הבינוי ולמועצה הישראלית לבניה ירוקה עולות המטרות הבאות:

• גיבוש מסגרת התייחסות כוללת לתכנון, לפיתוח ולבנייה של שכונות מקיימות בישראל
• קידום עמידת מדינת ישראל באמנות הבין-לאומיות להפחתת הפליטות
• שילוב מודעות הציבור לקיימות ופרויקטים של המגזר הציבורי והעסקי, לקידום הקיימות במסגרת השכונה.

ובשפה פשוטה: יצירת תקן לדירוג מידת הקיימות המוטמעת בשכונות השונות, כדי לעודד בניה ירוקה ואורח חיים מקיים בקרב תושבי ישראל.

מבנה התקן

כמו תקן בניה ירוקה לבתים, מגדיר גם תקן שכונות ירוקות מגוון דרישות, המאורגנות בחמישה פרקים: משאבים ותשתיות, משילות, כלכלה ומסחר, המרחב הציבורי, תנועה ותחבורה.

מיעוטן של הדרישות הן דרישות סף, שאם אינן מתקיימות, השכונה אינה נחשבת לירוקה. רוב הדרישות אינן דרישות סף. כל אחת מהן מזכה את השכונה בנקודות – אם היא מתקיימת. כדי ששכונה תהיה זכאית לתואר "שכונה ירוקה", יהיה עליה למלא שני תנאים: א. לעמוד בדרישות הסף ב. לצבור ניקוד בהיקף המינימאלי שייקבע. בהנחה שהתקן יאפשר דירוג- שכונה תוכל להיות ירוקה ברמה מינימאלית או ברמה מירבית, בהתאם לרמת הקיימות שתוטמע בה, כפי שתתבטא בניקוד שצברה.

התאמת תקן שכונות ירוקות למגזר הכפרי

בחודשים האחרונים נפגש במשגב צוות הכולל אדריכלים, אדריכלי נוף וגם יועץ בניה ירוקה אחד, כדי לגבש הנחיות לתכנון שכונות ירוקות במשגב. פעילות זו מתבצעת (בהתנדבות) ביוזמת מנהל אגף איכות סביבה במועצה, שאף הצליח למצוא מימון להעסקת יועץ חיצוני לכתיבת הנחיות אלה. בפגישות אלה, גרסתי לא אחת כי אין צורך לפתח הנחיות ייחודיות למשגב. תקן LEED (התקן האמריקאי לבניה ירוקה) כולל בתוכו פרק נרחב, המגדיר קריטריונים לשכונות "ירוקות". כך גם תקן BREEAM הבריטי, עליו מבוסס תקן בניה ירוקה הישראלי וכך גם תקני בניה ירוקה של מדינות אחרות. התקן הישראלי המוצע כעת עשה עבורנו חלק גדול מהעבודה, והוא כתוב עברית… אין לנו אלא לעבור עליו, לבחון מה ממנו מתאים ליישובי משגב כמות שהוא, ולהציע בו שינויים כדי להתאימו גם למגזר הכפרי.

תהליך הסמכת שכונות ירוקות

פרויקט שהניקוד שיצבור יעבור מינימום נדרש, ויעמוד בדרישות הסף, יוגדר כפרויקט ירוק/בר קיימא. ניתן יהיה לזכות בדירוג טוב יותר, ככל שניקוד הפרויקט יהיה גבוה יותר.

תהליך ההסמכה טרם הוגדר סופית, אבל הפרויקט ייבדק בשתי נקודות זמן:

הראשונה, אישור תכנית/תב"ע, על פיה ניתן להוציא היתרי בנייה. בשלב זה, תיבחן עמידת התכנון בדרישות המינימום של כלי המדידה לשכונות בנות קיימא. פרויקט שיעמוד בדרישות אלה, יזכה באישור ביניים, וניתן יהיה לפרסם אותו כ"פרויקט ירוק".

נקודת זמן שניה: בתום הבנייה, לאחר קבלת היתר אכלוס. בשלב זה ייבחן ביצוע הפרויקט על פי התכנון שאושר, וייקבע הדירוג, בו יזכה הפרויקט/השכונה/השלב.

לסיכום:

לדעתי ראוי לשלב את התקן המוצע בתקני בניה ירוקה בישראל. זאת, לאחר שינויים ותוספות שיש להכניס בתקן זה כדי להתאימו גם לישובים כפריים. במאמר הבא אתחיל בסקירת פרקי התקן, כדי לאפשר למתעניינים, "לטעום" חלק מהדרישות הכלולות בו ולבחון אם ראוי לאמצו (עם שינויים) גם ביישובי משגב. את מסמך ההצעה המלא ניתן לקרוא בקישור: http://assets.ilgbc.org/files/kli_medida_shchunot2015.pdf

אליו קל להגיע מגרסתו האינטרנטית של מאמר זה, באתרwww.a-maane.com , במחיצה "מאמרים".

המעוניינים להתייחס, מוזמנים לחוות דעתם באמצעות טופס הפנייה באתר.

הערות המתייחסים יועברו לצוות המשגבי וגם למחברי הצעת התקן החדש לצורך התאמתו למגזר הכפרי.

וועידת האקלים שערך האו"ם בפאריס, אפשרה לנציגי 195 המדינות שהשתתפו בה, לדון באחת הסכנות המרכזיות האורבות לאנושות – התחממות כדור הארץ. מהי התחממות זו? מהן השפעותיה? ומה עושים כדי להפחית אותה? בכך יעסוק המדור הפעם.

מהי התחממות כדור הארץ?

כדור הארץ מסתובב סביב צירו. בכל רגע ורגע חשופה מחציתו לקרינת השמש בעוד מחציתו האחרת חשוכה. המחצית המוארת סופגת את אנרגיית השמש שרובה מצוי בתחום האור הנראה. האטמוספירה, השקופה לקרינה בתחום האור הנראה, מאפשרת לה לחדור דרכה ולחמם את כדור הארץ. מחציתו השנייה של כדור הארץ רואה באותה עת את החלל הקר, הנמצא בטמפרטורה הנמוכה האפשרית, באפס המוחלט. החיים על פני כדור הארץ יכולים להתקיים כיון שהטמפרטורה בו, הנובעת מהאיזון בין האנרגיה שקולט כדור הארץ מהשמש ובין האנרגיה הנפלטת ממנו לחלל הקר, מאפשרת זאת. האיזון הזה נבנה במשך מיליוני שנים במהלכם התעצב העולם והגיע למבנה הנוכחי שלו.

במאתיים השנים האחרונות, מאז החלה פעילות תעשייתית מוגברת בעולם, הופר האיזון.

שריפה מואצת של פחם ודלקים אחרים, התפרקות הפסולת במטמנות ותהליכים תעשייתיים שונים, גרמו לעליית ריכוז גזי חממה באטמוספירה. גזים אלה פועלים באטמוספירה כמו זכוכית בחממה: מאפשרים לקרינת השמש לחדור ולהגיע לכדור הארץ, אך מפחיתים מאוד את פליטת החום מכדור הארץ לחלל הקר.

גזי החממה מגיעים לאטמוספירה ממקורות שונים. העיקרי בהם הוא שריפת דלקים ופחם בתחנות כוח, כבשנים ואמצעי תחבורה שונים. שריפת דלקים זו גורמת לפליטת דו תחמוצת הפחמן ( ,(CO2גז החממה העיקרי שנוכחותו הרבה באטמוספירה מפחיתה (עם גזי חממה אחרים) את יכולתו של כדור הארץ לפלוט את האנרגיה שהוא קולט מהשמש ובכך לקרר את עצמו.

אז מה הבעיה?

הבעיה היא שמדובר במכלול בעיות שכולן משפיעות על העולם, על המזרח התיכון ועל ישראל. מחד, יובש ומחסור חריף במים שפירים ומידבור.

מאידך, המסת הקרחונים בקטבים מאיימת להציף שטחי שפלה נרחבים בכל היבשות. מדינות איים שלמות עומדות להיעלם כליל באוקיאנוס השקט. מדובר בבעיה מאוד מטרידה ומאיימת. האו"ם החל להפעיל חברות הנדסה שנות לבחינת אמצעי מניעה באזורים שונים. דוגמא לאמצעי מניעה שביצועם נשקל הוא להקמת סכר במיצר גיברלטר.

סכר זה אם אכן יוקם, יבודד את הים התיכון מהאוקיאנוס האטלנטי ויגן על מדינות אגן הים התיכון בפני הצפות. האתגר ההנדסי עצום לא רק בשל הצורך לחסום את זרימת מי האוקיאנוס האטלנטי ליום התיכון, אלא בשל הצורך לעשות זאת בלי לחסום את התנועה הימית (שיט אניות) בשני הכיוונים. פרויקט מאוד יקר זה נמצא על לוחות השרטוטים למרות מחירו המרקיע שחקים משום שמעבר לנזק הכלכלי העצום שתיצור עלית פני מי הים התיכון, הצפת החופים תגרום להמלחת מי אקוויפר החוף בכל המדינות שיוצפו ולמחסור עצום במים שפירים.

במקביל לחשש מהצפת חופים ושטחים נמוכים, מתמודדות מדינות שונות עם אירועי מזג אוויר קיצוניים ואסונות טבע הנגרמים ע"י סופות עוצמתיות מאלה שנחוו בעבר. בעיה נוספת המתעוררת במדינות רבות היא יובש ומדבור. התחממות כדור הארץ מאיצה את האידוי ובכך את התייבשות הצמחייה והקרקע הפוגעת בחקלאות ובאספקת המזון. בעיה נוספת שנחוותה השנה גם באזורנו, היא זיהום אויר כבד. כולנו חווינו בקיץ האחרון אבק מרחף ששהה מעל ישראל כשבוע וגרם לזיהום אוויר מתמשך. מקורו של זיהום אוויר זה במדבריות עירק ומזרח סוריה. הקרקע בהם התייבשה עקב התחממותה והפכה ל"פודרה". "פודרה" זו (חלקיקי אבק קטנים מאוד) נישאה לאטמוספירה ונשארה יציבה מעל ישראל ומדינות נוספות באזור, מספר ימים. מחמת קוצר היריעה לא תוצגנה בעיות בריאותיות נוספות שצפוי כי יתעוררו. ליובש השלכות גם על החקלאות ועל ייצור המזון. מדינות שונות סובלות בעשור האחרון מבצורת קשה שהובילה לאובדן יבולים בהיקף עצום, ולכן מרעב ותנועת פליטים לערים ולמדינות אחרות. הפליטות אינה משפיעה רק על חיי הפליטים אלא גם, עקב קריסת תשתיות במקומות אליהם הם מגיעים, על האוכלוסיה בערי ומדינות היעד של הפליטים. בעיות נוספות שגורמת ההתחממות לחקלאות היא חדירת מינים פולשים והתרבות חריגה של מזיקים. אלה גם אלה תוקפים גידולים שלא נפגעו מהתייבשות הקרקע ומפחיתים עוד יותר את תנובתם.

השפעות אלה נותנות אותותיהם כבר היום. חלק לא מבוטל מהפליטים המציפים היום את אירופה ואף את ישראל

הם אנשים שאיבדו את יכולתם להתפרנס מחקלאות, סובלים מצמא ורעב, ויוצאים לחפש לעצמם מקומות מחייה שטרם נפגעו.

מה הפתרונות?

בהסכם שנחתם בסיומה של ועידת פריס, התחייבו המדינות המשתתפות לנקוט צעדים שיגבילו את התחממות כדור הארץ ל- °2 צלזיוס עד סוף המאה. הגעה ליעד זה מחייבת את כל המדינות לצמצם את פליטות ה-CO2 שלהן באופן משמעותי. בהסכם מהפכני זה התחייבו מדינות האיחוד האירופי ומדינות אירופאיות אחרות, ארה"ב ואף סין והודו שעד עתה התחמקו מכל התחייבות, להפחתת פליטות בשיעור עליו הודיעו לאו"ם בתחילת הוועידה. שתי מדינות ה- OECD היחידות שלא הציגו לאו"ם יעדים בהם הן מתחייבות לעמוד היו צ'ילי וישראל…

מה צריך לעשות כדי לעצור או לפחות להפחית את התחממות כדור הארץ? לצמצם משמעותית את פליטות ה-CO2. איך עושים זאת? מייצרים חשמל מאנרגיות חליפיות (שמש, רוח, פסולת) ומגז טבעי במקום מפחם, נמנעים מבזבוז חשמל ודלק, מתניעים התייעלות אנרגטית בכל המגזרים, בונים בנייה ירוקה, מספקים לציבור אמצעי תחבורה ציבורית נוחים, יעילים וחסכוניים כדי להפחית את הנסועה ברכבים פרטיים, מעבירים אוטובוסים, משאיות ורכבים פרטיים לנסיעה על גז טבעי במקום על סולר ובנזין.

למתעניינים בקריאה נוספת, להלן לינקים להסכם פריס ולהחלטת ממשלת ישראל:

• תמצית החלטת ממשלת ישראל בנושא זה מוצגת בלינק: http://unfccc.int/resource/docs/2015/cop21/eng/l09r01.pdf
• את הסכם פריס ניתן לקרוא (באנגלית) בלינק: http://unfccc.int/resource/docs/2015/cop21/eng/l09r01.pdf
• החלטת ממשלת ישראל בנושא הפחתת פליטות גזי חממה וייעול צריכת האנרגיה במשק מוצגת ב:

http://www.sviva.gov.il/subjectsenv/climatechange/parisconfcc2015/documents/climatechange-gov-17092015.pdf

• תמצית קצרה של החלטת ממשלה זו מוצגת ב:

http://www.sviva.gov.il/InfoServices/ReservoirInfo/DecisionStockpileGovernment/Pages/2015/Decision542.aspx

מאמר זה היה אמור לפתוח בוועידת האקלים שהתקיימה לאחרונה בפריס, אלא ששאלות שהפנו אלי קוראי המדור בקשר למאמרים קודמים, שינו את התכנית, והן מחייבות התייחסות וסגירה קודם לפתיחת נושאים חדשים.

האם כדאי להתקין מערכת סולרית ביתית, היום?

נשאלתי על ידי מספר קוראים וקוראות האם, כיום, כאשר התשלום שמשלמת חברת חשמל עבור קוט"ש סולרי שווה למחיר שמשלם הצרכן לחח"י, כדאי להתקין קולטים סולריים? תשובתי לשואלים הייתה "כן", ולהלן הסבר קצת יותר מפורט, העשוי לעניין גם קוראים נוספים.

כידוע, כדאיות כלכלית נגזרת מהרווח הכספי שמניבה השקעה, מעלות מימון ההשקעה, תקופת ההחזר שלה, עלות הגרט בסוף התקופה, הריבית על תזרים המזומנים וכו' וכו'. המערכת הסולרית הביתית שקולטיה מוצגים בתמונה היא מערכת קטנה יחסית. שטח הקולטים שלה הוא כ- 15 מ"ר וההספק המותקן הוא 2.6 קילוואט. ההסכם עם חח"י הוא ל- 20 שנה, ותקופת החזר ההשקעה במקרה זה- כתשע שנים.

מערכת סולרית זו הותקנה בשנת 2009, בימים בהם עלות הקולטים הייתה גבוהה יחסית, והתשלום שחח"י התחייבה לשלם היה כ-2 ₪ לקוט"ש ל-20 שנה.

בעוד שנתיים תסיים המערכת להחזיר את ההשקעה, אך תמשיך, למשך אחת עשרה שנים נוספות, לייצר חשמל שייקנה ע"י חברת חשמל, ויחסוך לבעלי המערכת אלפי שקלים כל שנה. מדובר במערכת בהספק מותקן נמוך מ- 4 קילוואט, ולכן פטורה הכנסה זו ממס.

כיום, לאחר ירידה דרמטית, שחלה הן במחיר הקולטים והן במחיר שמשלמת חח"י עבור חשמל סולרי, התקצרה תקופת ההחזר, העומדת כיום על כשבע שנים. ה- ROI (תקופת ההחזר) תלוי כמובן בגודל המערכת, סוג הקולטים וכו'.

מסתבר שיש יש אנשים הסבורים, כי השקעה שאינה מוחזרת בתוך שנתיים, אינה כדאית. לדעתי, זו גישה מוטעית. אם בוחנים תשואה אופיינית של מערכת סולרית ביתית, מגלים שמדובר בתשואה של כ- 7% לשנה, בהנחה שאורך חיי המערכת הוא 25 שנה (לכך מתחייבים כיום יצרני קולטים). בהנחה שמרנית יותר לאורך חיי מערכת (20 שנה בלבד), צפויה התשואה להיות כ-6% לשנה. גם אם נניח תשואה נמוכה עוד יותר, 5% בלבד, איזו השקעה אחרת תניב תשואה כזו, כשהסיכון כה נמוך? גילוי נאות: איני כלכלן ואינני יועץ השקעות. החישובים עליהם אני מבסס את הערכת התשואה הם חישובים מקורבים. מאידך, הם מבוססים על הנחות תפוקה שמרניות למדי, והם מצביעים על היחס המשוער בין ההכנסה השנתית הצפויה להשקעה במערכת.

מעבר לרווח הכספי הפרטי-אישי, יש להתקנת מערכות סולריות גם ערך סביבתי. לחשמל הסולרי יהיה ערך סביבתי מצרפי לא מבוטל, אם וכאשר ייוצר על גגות וקירות רבים. אך בכך נדון אולי במאמר הבא…

זיגוג כפול בעשייה עצמית

הנושא השני, שעורר התעניינות קוראים (וקוראות…) היה שיפור בידוד חלונות הבית, שהצעתי באחד הגיליונות הקודמים. הצעתי להצמיד לחלון יריעת ניילון דקיקה שתכלא שכבת אוויר בין הזכוכית לניילון, ובכך תיצור "זיגוג כפול", שיפחית משמעותית את "בריחת החום" מהחדר החם לאוויר החוץ הקר. אף כי מדובר בעשייה עצמית, תוצאת ה- Do it yourself יעילה. מדובר בפתרון אפקטיבי וזול לחלונות עם זיגוג בודד, הגורמים לאיבוד חום רב בחורף.

נשאלתי איך עושים זאת, והיכן רוכשים את הניילון הדק. להלן תשובות קצרות לשתי השאלות…

הצמדת יריעת הניילון לחלון נעשית באמצעות סרט הדבקה דו צדדי. בתום הדבקת יריעת הניילון למסגרת החלון מחממים אותה קלות עם מייבש שיער (Fan). היריעה נמתחת ויוצרת עם הזכוכית זיגוג כפול, המשפר מאוד את בידוד החלון. סרטוני יוטיוב המדגימים את תהליך העבודה הזה ניחן לראות בכתובות האינטרנט הבאות:

https://www.youtube.com/watch?v=_IYuEI6mLRw

https://www.youtube.com/watch?v=QM4Uj1JqPic

את יריעות הניילון וסרטי ההדבקה הדו צדדית ניתן לרכוש באינטרנט, למשל באתר אמזון אירופה דרך הקישור הזה, או ניתן למצוא גם באמזון ארה"ב, אם מחפשים מילות מפתח כגון double glazing film או Window Insulation Kit

ועידת האקלים בפריס

בוועידת האקלים, שננעלה זה עתה בפאריס, הסתופפו נציגי 195 מדינות- רוב רובן של מדינות העולם, מפותחות ומתפתחות. הנושא העיקרי, שהעסיק את משתתפי הוועידה, היה האטת התחממות כדור הארץ. היום, אחרי הרבה שנות ויכוחים והתנצחויות, כבר אין אף מדען רציני המטיל ספק בהתחממות זו. גם אנו, שאיננו מומחים בתחום מדעי כדור הארץ, חשים בשינויי אקלים ובתופעות קיצון, שלא הכרנו בישראל בעבר.

אנו קוראים, שומעים וצופים בהרס שגורמות סופות טורנדו חמורות, בהצפת אזורים נמוכים, בייבוש ומדבור אזורים שעד לפני שנים לא רבות היו אזורים פורחים ומשגשגים. תנובת החיטה ותפוחי האדמה בעולם, פוחתת. מזיקים משגשגים ופוגעים בגידולים חקלאיים שונים. המסת הקרחונים מעלה את גובה פני הים ומאיימת להשקיע תחתיו מדינות איים באוקיאנוס השקט ושטחים נמוכים בהולנד, בריטניה, קרואטיה, ובמדינות שפלה נוספות.

מסתבר שמסוף המאה ה-19 ועד היום, התחמם כדור הארץ ב-0.85 מעלות צלסיוס בממוצע. לכאורה, התחממות זניחה… בפועל, גרמה התחממות זו לשינויים חריפים במזג האוויר העולמי, במגוון הביולוגי והבוטני ולבעיות סביבה נוספות, בהן יעסוק המאמר הבא שידון גם בפתרונות אפשריים למצב, בתקווה שאכן יינקטו בעולם ובישראל.